לשון הזהב שבת קג

כר' בזפק לא ס"ל ע"כ לאו דמוכח דלא ס"ל שמאין מוכח כיון דלא הורה רק בטרפחת להיתר ולא יותר אלא ע"כ דה"ק כיון שלא הורה רק חדא הוראה בטרפחת כר' בזפק שוב י"ל דכר' בזפק לא ס"ל או דהדרא לכללן כר' מחבירו ולא מחביריו ה"נ אם נאמר שהורה חדא הוראה במנורה י"ל דבנר כר"ש לא ס"ל אלא שאין מוכרח ולכך לא כ' רש"י אלא סתמא דחדא הוראה הוי וממילא הוראה שני' לא מוכח והוי ממש כמ"ש שם שני הספיקות אלא שקיצר כאן ושם מפרש יותר ואפשר נמי לומר שהוא מטעם שכתבתי ששם כיון שלא הורה כר בזפק ודאי לא ס"ל מכללן הנ"ל וכאן רק י"ל כך וי"ל כך אבל חד ספק הוא כמו שם וא"כ אין התחלה לקושיית התוס' הראשונה וגם לשני' אין קושיא די"ל דלא ס"ל לגמ' לומר כן ששני הוראות היו להיתר שהלשון אינו סובל דשינה בלשון וגם הלשון משמע שחדא הוראה הוי ותלי זה בזה אם לא שנאמר שראשונה הי' לאיסור משתמע הלשון שפיר כמ"ש למעלה בגמ' דלכך הורה בראשון לאיסור משום דלא התיר המתיר אלא בשני ע"ש זה פי' א' בדברי רש"י אלא שדחוק קצת חדא שאין דמיון זה לזה כיון שהמנורה לא הדליקו עליו בשבת והוי רק משום בנין והנר משום מוקצה כמ"ש התוס' לקמן וגם ועוד שכתבו לקמן וגם הוא דחוק בדברי רש"י והגמ' כיון שסתם כאן ולא אמר לא ס"ל אמנם יש לפרש בדברי רש"י פירש שני והוא שאף שחדא הוראה הוי אפ"ה הוי תרווייהו להיתרא והוא שהורה במנורה שהדליקו עליו באותו שבת להיתרא כמו שר"ש מתיר בנר שהורה שאין חילוק לר"ש בנר בין נר ובין מנורה ולא אסור משום מוקצה והוי הוראה וטעמו עמו והא דלא כ' שהוי שתי הוראות משום דהלשון משתמע שפיר טפי הכי כמ"ש וגם כיון שהורה במנורה להיתר מכ"ש בנר ומאי צריך להורות ולא משמע לי' במנורה שלא הדליקו בשבת דמאי שייך זה לזה אבל במנורה שהדליקו בשבת שפיר מסמיך זה לזה אף לעיל אבל סוף סוף ע"כ תרווייהו להיתרא ס"ל ולפ"ז משתמע הלשון טפי ברש"י ובגמ' ושפיר תלי זה בזה כיון דאף מנורה הוא מוקצה ג"כ אלא שקשה שני הקושיות של תוס':

ובזה נבא לבאר שלילות והמשך דברי התוס' שתוס' מיאנו בפירוש הראשון שכתבתי בגמ' אף אם נאמר שכוונת רש"י כן מטעם שאף אם נאמר בריב"ל כן בלשון הגמ' שאומר כר"ש בנר להיתרא משמע שעכ"פ גם בנר ס"ל להיתרא דאל"כ מאי תלי טעם היתר מנורה בנר בשלמא בריב"ל י"ל הורה במנורה להיתר כר"ש בנר הוא לסימן בעלמא ודוגמא אבל הגמ' הל"ל איפכא הורה במנורה להיתרא כר"ש בנר אלא ע"כ דתלי טעמא מש"ה הורה במנורה להיתרא משום דר"ש הורה בנר להיתר ומאי תלי זה בזה וביותר בדברי רש"י דפי' חדא הוראה הוי משמע במנורה ונר ואם לא ס"ל בנר כר"ש מאי שייך לומר חדא הוראה וגם כדרך וכו' שכ' רש"י לא שייך אם לא ס"ל וגם מדלא סיים הגמ' ורש"י דכר"ש בנר לא ס"ל לכך פירשו כפי' השני הן אם כוונת רש"י כן הן לאו פירשו כן בגמ' והא שכ' וכר"ש בויו וכן כתבו נמי להיתרא היינו אף אם נאמר דחדא הוראה הוי ע"כ בנר נמי ס"ל להיתרא והוי כמו שתי הוראות כמ"ש לכך לא כ' לחלוק על פי' רש"י וכן לא כתבו שפי' הקונטרס כן שהיו מסופקים בדברי רש"י כנ"ל ואח"כ כתבו שלפ"ז יוקשה וא"ת ואמאי לא קאמר נמי וכו' שנמשך מפירוש זה דוקא כדכתיבנא וע"ז תירצו שע"כ מדלא קאמר הכי ש"מ שאף בדברי ריב"ל א"א לומר כן שכיון דל"ל כר"ש בנר ע"כ מיירי במנורה שלא הדליקו בשבת א"כ מאי תלי זה בזה בשלמא אם נאמר דגם כר"ש בנר ס"ל אף דחדא הוראה הוי שפיר תלי זה בזה כיון שגם מנורה מיירי שהדליקו עליו בשבת והורה שאין חילוק בין מנורה לנר משא"כ אם לא ס"ל כר"ש בנר וע"ז כ' וא"ת שני כמ"ש והוצרכו להגי' ואח"כ כתבו ורש"י פירוש וכו' ר"ל ושמא תרצה לומר שרש"י כתב כן לתרץ אלו ב' הקושיות ולא נצטרך להגי' וגם לא נצטרך לתירץ הראשון ונאמר דאפשר י"ל כן בכוונת ריב"ל דכר"ש בנר לא ס"ל וע"ז כתבו דאין נראה לפרש כן עכ"פ בגמ' דאין לתלות וכו' כמ"ש לעיל וביותר בדברי רש"י וכמ"ש ועוד דאכתי הוי לי' למבעי' ר"ל דילמא חדא הוראה הוי ובתרוייהו ס"ל להיתרא אלא ע"כ כוונת רש"י וגם הגמ' כמ"ש הם ודוק היטב כי נ"ל נכון ולא ק' ג"כ קושית המהרש"א שהקשה אמאי שתוס' כ' כן דרך תירץ ואח"כ הקשו מזה וגם כל הקושיות שכתבתי מתורצין בטוב טעם לענ"ד והמהרש"א כ' סברות היפך מזה והמבין יבין:

ע"ב בגמ' רמי ליה אביי לרבה תניא מותר השמן שבנר וכו' נ"ל הא דלא מקשה ממתניתן דאמר ר"ש כל הנרות מטלטלין חוץ מנר הדולק בשבת דמשמע דוקא דולק אבל כבה מותר משום די"ל דוקא מוקצה לטלטל מתיר אבל באכילה גבי בכור אסור לכך מביא מותר השמן דקאי גם לאכילה ר"ש מתיר מדנקט שמן ולא נר עצמו וק"ל:

בגמ' ורמינהו ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר וכו' לכאורה קשה מאי מקשה משבת אי"ט דילמא י"ט דקיל ואתי לזילזולי בי' לכך אוסר כמ"ש רב נחמן בריש ביצה וכן פסק הרמב"ם להלכה בי"ט כר' יהודא ובשבת כר"ש ודילמא ר"ש גופא אית לי' הך סברא כמו שהוכחתי לעיל במוקצה מחמת איסור לחוד היכא דאין יושב ומצפה משמע לעיל דשרי גבי שבת ובי"ט אוסר עמ"ש לעיל וצריך לדחוק כמ"ש לעיל דס"ל דעכ"פ מוקצה מחמת מצוה ומחמת איסור בשבת דומיא דנר הוי כמו מחמת איסור בי"ט כמ"ש לעיל אמנם הוא דחוק דמ"ל להקשות לכן נ"ל דסמיך אמאי דמצינו גם בי"ט שרי ר"ש מוקצה גבי סוכה דעלמא אף דמוקי לה בנפלה ורעוע לא עדיף מנר דמקשה מיני' והא דמייתי ממותר השמן שמתיר אף באכילה ושוב אין לחלק בין אכילה לטילטול לר"ש גם בי"ט ולפמ"ש בסמוך לקמן עיקר קושיתו גם משם ודוק:

בגמרא הכי השתא התם אדם יושב ומצפה התם אדם יושב ומצפה מי יימר וכו' לכאורה יש כאן מקום קושיא גדולה. א האיך לא ידע אביי מזה הסברא דאדם יושב ומצפה הא מפורש בברייתא לר"ש לעיל דבכוס וקערה ועששית מודה ר"ש דאסור דאין יושב ומצפה וכמו שמקשה גם בביצה גבי עצים מסוכה דשרי ר"ש אימר דשרי ר"ש גבי נר דאדם יושב ומצפה ומקשה כן בפשיטות משום הך מ"ש דמפורש בברייתא וכן קשה יותר א התוס'