לשון הזהב שבת קב

ר"י גופא לא משני כן וא"ל דזה כוונת המהרש"א דע"כ ר"י אית לי' גם בעומדת לגדל ביצים אינו אסור משום נולד דאל"כ למה לי' למימר מוחלפת השיטה ז"א דאף אם ר"י ל"ל מוקצה אינו מתורץ זה דהא שם אליבא דר' יהודא הוא וה"ל לתרץ כן כמ"ש רבינא ברי' דרב עולא וגם למה לא משני כרבינא הקודם אלא ודאי אין זה קושיא דכן סוגית הש"ס זה משני בכך וזה משני כך וא"כ אין כאן מקום התחלת קושיא דודאי כאן מיירי בביצה מתרנגולת העומדת לגדל ביצים דאל"ה לא הוי מוקצה לשום מ"ד וגם אין כאן מקום דיחוי להיש מפרשים אלא שאין כאן התחלה ליש מפרשים לפרש פירוש אחר דמה זה קושיא אף אם האפשר הוא ודאי דרבי יוחנן מתיר שם בטילטול היינו בעומדת לאכילה משא"כ כאן ופירושו ברור ומוכרח ודוק:

בתוס' בד"ה א"ל מנרתא שאני וכו' עד ולהכי אינו יכול להוכיח וכו' עמ"ש בתוס' בעמוד הקודם בד"ה עד מוצאי י"ט האחרון וכו' פי' לדבריהם דהכא ע"ש ודוק:

בתוס' בד"ה אנו אין לנו אלא בנר כר"ש וכו' ע"ש עד והא דלא פסיק ר"י כר"מ דהא סבר לגמרי כוותי' וכו' לאו ממש לגמרי דהא ר"מ אוסר אף היכא דלא דחיא כדאמרינן בחולין אבל שוחט לא דמיני' הוכיחו תוס' לעיל דאית לי' לר"מ מוקצה מחמת איסור לחוד ע"ש דף מ"ד ע"א בתוס' בד"ה לדברי המתיר ושם לא דחיא בידים כמו בנבילה ובנבילה אית לי' לר"י כר"ש אלא כוונת התוס' דבאלו שני מימרות דהכא דפוסק כר' יהודא וכר"ש הוי לי' למיפסק כר"מ ובנבילה מוכח מהתם וק"ל:

בא"ד ולמאי דמפרש טעמא דמנורה וכו' ודאי אף לפי המסקנא דמפרש טעמא דמנורה משום חוליות וחידקי נמי קשה היכי אשכחן דר"ש לפלוג בזה להתיר דהא אין שייך כלל למוקצה וכן משמע במסקנת התוס' שכ' אבל במנורה אף ר"ש אוסר משמע ודאי אף למסקנא בגמ' אלא שהתוס' נקטי התירץ ראשון וה"ה לשני וגם לראשון ק' טפי מר"ש בהדיא וק"ל:

בא"ד ונראה לפרש וכו' עד וכ"ש במוקצה מחמת איסור כדמוכח וכו' הוא תמוה דמאי בעי בזה דאין שייך כלל להתירץ וכי דינא אתו לאשמועינן הכא אדרבא אם נאמר ולא במחמת איסור הי' מתפרש יותר אלא ודאי שאמת אין כן אבל מאי בעו בזה בפרט בהוכחה ולא כ' סתמא לתרץ אף במחמת איסור ולכאורה הי' נ"ל לפרש שכתבו כן שלפי תירוצם עדיין אין מתורץ ק' ראשונה שהקשו מנבילה וצריכין אנו לדוחק ראשון רק לשני דוחקים האחרונים אין צריכין ויותר הי' לנו לתרץ להיפך דבמוקצה מחמת איסור אית לי' כר"ש בנר ואז גם מנבילה לא יוקשה לכך כתבו דזה א"א לפרש אבל הוא דוחק קצת שעכ"פ אינו מעיקר התירץ אמנם כד עיינינן בי' הוא והוכחה מעיקר התירץ וגופו שאל"כ אין מקום לפרש כלל שמאי שפסק כר' יהודא היינו במוקצה מחמת מיאוס דא"כ מאי מקשה גודא רבא בגמ' ומי אמר ר"י הכי וכו' עד מוכני שלה וכו' ולא מצא תירץ עד שהוצרך לומר כדי שלא נשבר דבריו של ר"י והוא דוחק גדול כמ"ש הגמ' בעצמו לעיל ולפ"ז לא קשה כלום כיון דבמחמת מיאוס לחוד הוא דפוסק כר' יהודא והתם מוקצה מחמת איסור וא"כ הי' מוכח פירש"י ולדידי' מקשה טובא לכך כ' הם לבאר תירוצם דאפ"ה מקשה שפיר דכיון שפוסק כר"י במחמת מיאוס משמע כ"ש מחמת איסור וש"ת מנ"ל להקשות דילמא להיפך ע"ז כ' כדמוכח וכו' ודוק:

בגמ' או דילמא הורה במנורה לאיסורא וכר"ש בנר להיתרא לכאורה הוא תמוה דקאמר סתם במנורה ולא קאמר מאי הורה וגם מאי שייך זה לזה דקאמר שניהם בשלילה אחת ונ"ל לפרש דה"ק הורה במנורה כמו שמוכח מהדיוק דר"ש בנר ר"ל מדאשכחן ר"ש מתיר בנר ולא קאמר אף מנורה אלא ודאי מנורה בלא"ה אסור משום חידקי וכן לעיל מוכח הך סברא טפי דאמר ר"י לפלוג אר"ל במנורה אין לנו אלא בנר כר"ש מאי שייך לזה אלא ודאי שהוא כמו הוכחה לפלוג אר"ל אף שאינו הוכחה מוכרחת ר"י ס"ל מסברא לאסור במנורה וס"ל זה לדיוק בדברי ר"ש דאמר כל הנרות ובזה מתפרש כאן הלשון טפי הורה במנורה כמ"ד כר"ש בנר דוקא להיתרא ולא במנורה והיינו כר"י דאית לי' כן לדיוק והיינו במנורה לאיסורא ושפיר מתפרש הלשון ובחיבור והוא טעמי בצדו ודוק:

בתוס' בד"ה הורה במנורה להיתרא וכו' ע"ש עד גמירא לפי פשוטן של דברים דבריהם סתומים ותמוהים מאד ולענ"ד עמדתי על כוונת דבריהם ודלא כפי' המהרש"א לכן הוכרחתי להאריך קצת והמבין יבין שדברי כנים ואמיתים בפי' התוס' והוא. א שתוס' התחילו בפירוש אחר מפירש"י ועשו את עצמן כלא ידעו מפירש"י ואין זה דרכם ודרך שום מפורש אלא הוי להו קודם להביא פירש"י ולדחותו ולפרש פי' אחר כדרכם וכאן לא עשו זה אלא לבסוף מאי שג"כ אינו שייך שם כלל. ב וגם באמת קשה למה דחו עכשיו פירש"י ופירשו פירש אחר הא עדיין לא הוי מסקי דעתייהו מזה שאין לתלות שהרי הקשו אח"כ וא"ת אמאי וכו' ותירצו וי"ל משום דאין לתלות וכו' ואי משום ועוד לחוד שכ' לקמן דא"כ הוי לי' למיבעי' א"ד וכו' הא עכשיו גם לפירושם אין מתורץ זה שהרי הקשו שני וא"ת בזה. ג וגם הך וא"ת הא' וגם הב' לא תלי כלל בפירושם דאף לפירש"י קשה הקושיא כפשוטו וגם קושיא השני' אף אם לא נפרש רק כאן קשה שם למה לא קאמר תרוייהו להיתרא כמו שהקשו באמת כן אכאן לפירש"י וכן קשה שם לכל הפירושים לפי הגירסא שלפנינו. ד וגם מה שסיימו ורש"י פי' אין לו פירוש שלא שייך שם כלל ולא עוד אלא שכתבו בלשון שלילה זה בזה ורש"י פי' משמע דקאי אלמעלה ואין כן לפי פשוטו. ה וביותר קשה אמאי לא הקשו לפירושם שם וכאן אמאי לא קאמר א"ד חדא הוראה הוי כמ"ש רש"י כאן אמנם נ"ל לפרש הכל בטוב טעם כל שלילות והמשך דברי התוס' ונקדים כי הנה דברי רש"י סובל ב' פירושים א' שי"ל כיון שחדא הוראה ולא הורה אלא במנורה להתיר כר"ש בנר י"ל דבנר גופא לא ס"ל כר"ש והמנורה איירי שלא הדליקו עליו באותו שבת רק דס"ד לאסור משום חידקי לכך הורה להיתר כמו שר"ש מתיר בנר אבל בנר גופא אם הדליקו עליו באותו שבת אפשר לומר דלא ס"ל רק כר"י כמ"ש לעיל בין לפירש"י בין לפי' תוס' אליבא דר"י ואל יהא דוחק לפרש כן דודאי אף בחולין הא דאמר