לשון הזהב שבת קא

ע"כ ברייתא דלעיל ר"ש וע"ז קשה שמא הך ואם התנה קאי אסוכה דעלמא כמ"ש בתחילה בגמ' או קאי עכ"פ אתרווייהו אר"י ור"ש ע"ז כ' התוס' בגמ' שם מוקי לה בנפולה וגם רעועה וע"ז קאי דוקא בסוכת החג דמהני תנאי ומוכח זה גם לפי המסקנא דבעינן דוקא אינו בודל וא"כ בבריאה דלא שייך אינו בודל דעכ"פ מוקצה מחמת איסור לא מהני תנאי אף לר"ש כמ"ש ומכ"ש לר"י דאף ברעועה הוא מוקצה מחמת איסור לא מהני תנאי וכמ"ש התוס' בהדיא שם לפי המסקנא א"כ ע"כ ר"ש היא ולא ר"י ודוק היטב כי מתורץ בזה כל הקושיות ועיקר קושית הגמ' מן ואם התנה וכנ"ל:

אמנם זאת הקושיא של רש"י אינו מתורץ עדיין למה לא הקשה מברייתא דרחב"י לחוד וע"פ פי' התוס' יתחזק הקושיא כיון דמיירי בנפולה ורעועה דלית בי' מוקצה מחמת איסור רק מחמת מצוה ואפ"ה אוסר ר"ש בלא התנה הי' יכול להקשות מזה לחוד דלולא דבריהם היינו יכול לומר משום דכאן י"ל דקאי רק אי"ט ולא אח"ה כמ"ש לעיל לדחוק לפירש"י אבל לפי' התוס' הנ"ל גם מי"ט מוכח לר"ש:

אכן נלע"ד לתרץ בטוב טעם ע"פ קצת סברא ויתורץ ג"כ חיבור דברי התוס' לכאן והוא כי הנה יש כאן מקום קושיא חמורה דכאן משמע במסקנא דאין מוקצה לר"ש אלא מחמת מצוה לחוד משמע אבל מחמת איסור לחוד לית לי' וכן משמע בקושיא שלא הקשה אלא מן מצוה לחוד ושם בביצה אמר מפורש דאף מחמת איסור לחוד היכא שלא ידע דומיא דמחמת מצוה נמי אסור דהא אוקי דוקא ברעועה אבל בבריאה אף בסוכה דעלמא דהוי מוקצה מחמת איסור לחוד נמי אסור וכן לקמן בבכור ודאי לא נעלם ממני דלפי פשוטו י"ל דמחמת מצוה אף בספק אם יפסק המצוה נמי אסור כגון בסוכה רעועה בחג ובסוכה דעלמא דהוי מחמת איסור שרי והוא מוכרח זה דאל"כ איך נפרש שם הגמ' דמשני ברעועה וקשה א"כ למה אוסר בסוכת החג אף דהוי מחמת מצוה הא שרי בשמן שבנר דהוי נמי תרווייהו וא"ל משום גזירת הכתוב חג ז' ימים דא"כ מאי מקשה הכא מסוכה אנר וגם מחמת זה כתבו התוס' דבנפל ליכא אסורא דאורייתא רק מוקצה מחמת מצוה אלא ע"כ כמ"ש לכך נקט הכא מחמת מצוה לחוד לר"ש דאסר אף בספק דומיא דשמן שבנר דהיינו כוס וקערה כמ"ש לעיל דהיינו בשעה שהוא דולק שסבר שידלק אמנם הוא ספק דשכיח שיכבה והוא מוכרח מהגמ' דכוס וקערה הוי דומיא דסוכה רעועה דשכיח שיכבה משא"כ במחמת איסור דמותר בכה"ג והא דאסור בבכור משום דהוי בי' תלתא מי יימר הוי כמו ודאי שלא יהי' כמו סוכה בריאה ולשיטת התוס' לקמן דאף בחד מי יימר סגי צ"ל דלא שכיח שיפול מום קבוע או חכם אסור להזדקק והוי כמו סוכה בריאה:

או נוכל לומר שזה תליא בפלוגתא דלעיל אם חולק ר"ש אף בבעלי חיים שמתו א"כ ס"ל דמחמת איסור לחוד שרי ובכוס אוסר משום דהוי מחמת מצוה לכך נקט מחמת מצוה לחוד דזה אליבא דכ"ע אסור משא"כ במחמת איסור תליא בפלוגתא וצ"ל לדידי' ודאי דבבכור אסור משום תלתא מי יימר ומקצה ודאי והתוס' שלא כ"כ לקמן היינו אליבא מאן דאוסר בב"ח שמתו ואליבי' מקשה הגמ' ולפ"ז לק"מ מסוכה רעועה דהגמ' רוצה לפרש הברייתא אף להך מ"ד דאוסר בב"ח ודוק כ"ז ברור לפי פשוטו ומוכרח אמנם ע"פ דרך סברא נ"ל לתרץ ע"פ מאי דקי"ל ע"פ פסק הרמב"ם דבי"ט מוקצה אסור ובשבת שרי משום י"ט דקיל וכו' כדאי' בריש ביצה ה"נ י"ל אליבא דר"ש במוקצה מחמת איסור לחודי' מחמיר גבי י"ט טפי לכך בבכור ובסוכה בריאה דעלמא אוסר אבל בשבת לא אסור אלא כעין שמן שבנר שהוא מוקצה מחמת מצוה והא דמקשי לקמן מבכור אשבת היינו לפי המסקנא דהכא דמוקצה מחמת מצוה אף בשבת אסור כמו מחמת איסור בי"ט ומקשה שפיר כיון דשרי שמן שבנר אף דהוי מוקצה מחמת מצוה כיון דאזל המצוה ה"נ בבכור האיסור אזל ועמ"ש לקמן א"כ לא מצי מקשה מסוכת החג בחג די"ל די"ט חמיר טפי אף לענין הוקצה למצותו אבל בשבת אף מוקצה מחמת מצוה שרי אבל שם קתני עד מוצאי י"ט האחרון משמע כל שמנה ויש שבת בנתיים והוי לי' למישרי בשבת אף דהוי גם י"ט כיון דטעם דשבת חמיר ובזה מתחברין דברי תוס' לכאן שכ' לתרץ זה דלא מקשה מהכא משום דמוקי שם בסוכה רעועה א"כ ע"כ מוכח דיש חילוק בין שבת וי"ט ודוק היטב:

דף מה ע"ב בתוס' בד"ה לדבריו דר"ש וכו' ותימא אמאי לא מוכח וכו' עד ומיהו רש"י לא גריס וכו' והוא תמוה איך מתורץ קושיא ראשונה וגם נקטו לשון תימא בא' ונראה בזה הרש"י מתורצין שני הקושיות ע"פ מה שנכתוב לקמן בתוס' בד"ה הורה במנורה דתוס' פירשו בעצמם שיש לפרש בדברי רש"י וכר"ש בנר לא ס"ל כיון דחדא הוראה הוי וא"כ לק"מ אלא שהתוס' אזלי לשיטתייהו שדחו זה הפירוש ע"ש אמנם גם בדברי רש"י אין הכרח כמו שנבאר לקמן בדברי התוס' שהם מסופקין בדברי רש"י אכן כיון שרש"י לא גרס בכור תם אלמא רוצה לפרש ר' גם כר"י מסתמא גם כאן כוונתו כן וא"כ בזה מתורצין ב' הקושיות לשיטת רש"י ודוק בתוס' בד"ה דאית בי' ביצה וכו' צ"ע דר"י גופא וכו' עד ואפשר דמש"ה וכו' עיין במהרש"א שכ' פירושו והוא הנכון שמקשים על קושיות הגמ' ומתרצים ואפשר וכו' ומ"ש ע"ז וז"ל ק"ק דאין זה מספיק דה"ל לאתוי דר"י גופא דל"ל מוקצה מדאסר משום משקין שזבו ותירץ בדוחק גדול וכן מ"ש י"מ ודחי ג"כ בזה טפי הוי לי' לאקשוי וכו' ע"ש קמתי משתומם על המראה אם יצא דברים אלו מפיו הא ר"י וכולהו אמוראי דהתם דמפרשי הנך טעמי מוקמי מתניתן בתרנגולת העומדת לאכילה כדאמר רבה מפורש וכן ברב יוסף פירש"י כן וה"ה בדרבי יצחק ועוד הא ר"י גופא לא אמר כן אלא הגמ' מוכיח זה מדרמי ר' יוחנן אהדדי ושם רמי אאוכלא דאפרת מאי דקיימא לאכילה כדאמר ר"י אם לאכילה היוצא מהן מותר וכן אמר בגמ' אלמא כל אוכלין אוכלא דאפרת וכו' משמע להדיא דמיירי בעומדת לאכילה ואדרבא לכאורה מוכח משם להיפך דר"י אסר ביצה בעומדת לגדל ביצים דהא רבינא ברי' דרב עולא משני אקושיות ר"י הכא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים אלא דאמר שם ר' יהודא לטעמי' וכו' א"כ לא מוכח אר' יוחנן וגם בלא"ה