ל”ו שערים ח

התרומה בס' ס"ט הוא כך ובדיעבד לא נאסר בכך הכלי כיון ששהא כבר הבשר כשיעור מליחה ופלט כל דמו שהוא פולט מדם (ולא אמרינן כה"ג נורא משאב שאיב) ולא נשאר רק הבלוע במלח. ח. ושפוד שצלאו בו בשר שלא שהתה שיעור מליחה השפוד אסור שהוא בולע מדם ולא אמרי' כה"ג נורא משאב שאיב, ואם השפוד של ברזל צריך ללבנו ואם הוא של עץ אין לו תקנה כ"א שריפה כן קבלתי מרבותי אמנם אין העולם נזהרין מזה ומתירין בדיעבד והרא"ש פכ"ה כתב דשפוד שצלאו בו בשר שלא נמלח אינו נאסר. ובמרדכי פכ"ה בשם ראבי"ה דשפוד שצלאו בו בשר שרי לכתחלה לצלות בו בשר אח"כ. ט. וגם אין לתחוב סכין בבשר הנצלה לראות אם הוא צלוי אם לאו ששהא כבר שיעור מליחה וגם אין לתחוב סכין בכבד בשעת צליתו משום דכולו דם. י, ובא"ז כתב בפכ"ה ואסור הסכין הנתחב קודם גמר צליה אם היד סולדת בצלי אבל כתב שכל העולם כולו נהגו היתר בדבר וכן התירו במרדכי משום דדמא משריק שריק כמו בדף שמולחין עליו: שער השביעי

א. בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב הבשר אסור לדעת הרב הברצלוני דוקא כדשהא שיעור מליחה והרא"ש פכ"ה נתן שיעור בכדי שאם הי' נותנין על האור שהי' מרתיח ומתחיל להתבשל משום דהאיסור אינו אלא משום דנכבש בציר וכבוש כמבושל וא"כ הכובש בציר אי אפשר שיאסר מיד כיון שהוא צונן אלא דוקא כשיעור המפורש לעיל ואז נאסר כל מה שבתוך הציר כולו אבל בחוץ מזה השיעור לא נאסר אלא כדי קליפה כדין כל מלוח כרותח. ב. ובא"ז פכ"ה כתב מעשה בא לפני ר"ת ואסר תרנגולת שהייתה מלוחה בכלי שאינו מנוקב אע"פ שלא שהתה בה כדי צליה וגם לא היה עדיין אלא מעט ציר וכן הי' נוהג ר"י וכן כ' בס' התרומה ס' ס"א ובסמ"ק מצות דם בשם מהר"ף כתב דכולו אסור אפילו מה שחוץ לציר ואפילו אין בו שומן וכן עשה ר"ת מעשה בתרנגולת אחר שנמצא בכלי שאינו מנוקב ואסור כולו אפילו לא שהתה שיעור מליחה והטעם משום שהדם פורש ממל"מ בחתיכה עצמה והמקום דחוק שאינו יכול לצאת הואיל והכלי אינו מנוקב כאלו פורש מחתיכה לחתיכה וכתב במרדכי פכ"ה ובאשר"י פג"ה ובתו' פ' כ"צ שר"ת אסר התרנגולת לאכלה אפילו צלוה אח"כ ופי' באשר"י [צ"ע היטב דק"ל בשר לצלי אינו צריכה מליחה אפי' לא יצלו כל צרכו אע"ג דפורש הדם ממל"מ כדאיתא כתוב בשם ר"ת וק"ל נמי כר"ת בהא דאסור כל התרנגולת כולו אפילו מה שחוץ לציר מהאי טעמא שבפנים על כרחך ויש ליישב בדוחק דודאי מה"ת דלא חשיב כפורש כל זמן שהוא בתוך החתיכה מדרבנן אסר לו ובצליה דאית ליה לדם דוכתא למיפק איבעי למיפק דכך יכול לזוב למטה כמו שיכול לילך בתוך החתיכה לא מחמרינן אבל המלוח בכלי שאינו מנוקב לא עביד בתקנתא דרבנן ולא שביק דוכתא לדם למיפק יש להחמיר זכר לדבר כל הראוי לבילה אין ב מעכבת בו] הטעם דאע"ג דאמרינן גבי מולייתא כבולעו כך פולטו וכן בכמה דוכתא .