ל”ו שערים ו

ב. לשון הרא"ש בתשובה וששאלת' שהוא מנהג פשוט בארץ הזאת שלא לאכול בשר ששהא בלא ניקור ג' ימים אם הוא משנה או גמרא או גאון או מנהג, מנהג זה לא שמעתי כי מה תלוי בניקור החלב אינו נבלע בבשר כיון שהוא קר אלא נוהגין באשכנז ובצרפת על פי הגאונים שכתבו שכל בשר ששהא ג' ימים שלמים מעל"ע בלא מליחה שנצרר הדם ואינו יוצא ע"י מליחה ואסור, ור"מ ז"ל התירו בצלי דאף אם לא יצא [אבל למה שלא נאסר מעולם ל"ש דשיל"מ וה"ה נדון זה והכי איתא בהדיא בס' הערל בגמרא כי הא סברא ואפילו היה חתיכה הראויה להתכבד בטילה לפי שאינה אסורה מחמת עצמה אלא מחמת הדם הבלוע ואותו בלוע אינו ראוי להתכבד ע"כ קבלתי דאין לבשלו אחר צליה וכן מוכח קצת מלשון מהר"ם וכן נמצא בתשובת ר"ח א"ז ומצאתי הועתק בשם רמ"ם דמותר ויראה לנהוג בו איסור]. לחוץ הוי דם האיברים שלא פירש ומותר אבל לבשל בקדירה אסור פולט ע"י מליחה פולט דמו לתוך הקדירה ע"כ. ד. אמר לנו הרא"ש בשם הר"י חוזה שאם הודח בתוך ג' ימים אפילו לא נמלח שרי אף לקדירה והטעם כשהודח תוך ג' ימים מתרכך הבשר ויוצא הדם ע"י מליחה אפילו לאחר ג' ימים: שער החמישי

א. בשר שנמלחה ושהתה שיעור מליחה ואח"כ הניחו אותו בקדירה לבשל בלא הדחה אם יש ס' במים ובחתיכה כנגד לחלוחית דם ומלח שעל החתיכה מבחוץ מותר ואע"פ שהמלח לטעמא עבידא והיה לדמותו לתבלין של הקדש או של ע"ז דלא בטילי אפילו באלף דגם המלח נותן טעם בבשר ובתבשיל לא דמי כלל דגבי תבלין מה שנותן טעם הוא גופו של איסור אבל הכא המלח לא נאסר אלא מחמת הדם ולא יאסור יותר משאם הי' כולו דם דהוה בטל בס', ובסמ"ג כתב דאיכא מרבוותא דלית להו האי סברא ור"י בעל התוס' הוא בעל הסברא הזאת ב. וכ' מהרי"ח בשם ר"י דהא דתבלין לטעמא עבידא לא בטילי היינו למעלה מס' או למעלה מק' אבל ודאי יש להן ביטול ג. ור' אבן ור' יעקב הלוי מתירין בבשר יבש שנתבשל בלא הדחה בדיעבד משום דכיון דנתיבש אין כאן לחלוחית והדם עצמו כבר שריק ונפל: והדחה אחרונה שאנו צריכין אפילו גבי בשר אינו אלא משום המלח שעדיין על הבשר ולא נמס ומשום הלחלוחית שעל הבשר וכי נתיבש אין עליו שום לחלוחית דם ומלח, מיהו נהגו העולם כשמדיחין בשר יבש מן המלח במים חמין אז נזהרין שלא תהא יד סולדת בהן והיינו לכתחלה אבל בדיעבד פסקו להתיר, וכתב בסמ"ק במצות דם על הבשר לח שאם לא הדיחוהו רק פעם א' בטוב דשוב אין קפידא, וזה לשון א"ז פכ"ה אי לא דמיסתפינא הוה אמינא אפילו בשר לח שלא הודח כלל אחר המליחה והושם בקדירה שהוא מותר, וה"ג כתב במרדכי פכ"ה כי מיד כשהושם בקדירה נמס המלח במים ובטל בס' וכן כ' בהגהה במיימוני בשם מהר"ם דכל חתיכה יש ס' בה כנגד דם ומלח שבקדירה: