ל”ו שערים ה

שהתירו בדיעבד והביא ראיה מכבדא עלויה בישרא [לקמן יתבאר מי משערינן בס' במליחה או אי אסרינן כולו או רק כדי קליפה]. דלכתחלה לא ובדיעבד שפיר דמי דדמא משרק בצליה וה"ה במליחה. וגרסינן בתלמוד השובר מפרקת של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מבליע דם ומבעי ליה התם האי מבליע דם דאסור משום דגוזל את הבריות אבל אי בעי למיכל מיניה באומצא שפיר דמי או דלמא משום איסור ואפילו אי בעי למיכל מיניה באומצא אסור תיקו וכל תיקו לחומרא, ופרש"י שם דמבעי ליה אי יוצא שוב אפילו ע"י מליחה, והרמב"ם כתב פ"ו דמאכלות דדוקא חי אסור אבל ע"י מליחה שרי וכן כתב בה"ג שם בשם רבינו גרשום מ"ה ובשם ר' ברוך ממגנצא ודלא כרש"י וכן כתב בא"ז פ' כל הבשר, וכתב עוד בא"ז דוקא שובר אבל לא שרי ואם אחר השחיטה מיד משים הגוי סכינו נגד צואר של בהמה אין זה גמרו ביד גוי ומותר ע"כ

] והמחמיר תע"ב, וז"ל מהר"י טרושין ונראה דברי רבותינו דאין תקנה לאותו בשר ואסור ולא דמי לכבדא עלוי בשרא דהתם הוה דם פליטה ומשרק שריק אבל בשר בלא הדחה הוי כמו דם בעין שנפל על בשר רותח דאסור דלא שייך לומר משריק שריק ולא כבולעו כך פולטו ור"מ אגב חורפא לא עיין ואי שמע הוי הדר ביה וז"ל הרא"ש פכ"ה אין להתיר מטעם משרק שריק אם נשפך דם רותח על הכלי או אפילו דם צונן היה אוסרין דתתאי גבר ואסור כדי קליפה או אפי' נטילה דהיינו כעובי אצבע דדוקא דם הנפלט ונופל עם הציר ע"י צליה או ע"י מליחה הוא דאמרינן דשריק אבל בעיניה לא אשכחן וכן כ' בא"ז בשם ר"י בלה"ז. שער הרביעי

א. בשר שהודח ולא נמלח ושמו אותו בקדירה אם אין שם ס' נגד כל החתיכות שלא נמלחה כל התבשילין אסיר דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה אבל אם יש בו ס' אף התבשיל מותר מיהו אותה חתיכה אסורה שנתבשלה בדמה ויש שהיו רוצים להתיר אותה חתיכה עצמה אחרי שנתבטלה בס' ואם נשאר שם בחתיכה הוי דם האיברים שלא פירש ולא נאסר בכך, ואנו נוהגין לאסור אותו חתיכה אפילו כשיש שם ס' לבטל, ובמרדכי פכ"ה בשם ראב"ן פי' הטעם דהא דאמרינן דם האיברים שלא פירש מותר היינו היכא דנבלע בבשר ולא יהב בו טעמא אבל ע"י בישול יהב טעמא בבשר ומתבשל הבשר בדם ושוב אע"ג דנסחט אסור עוד פי' טעמים אחרים ועל סברא זו פליג הרא"ש פכ"ה ודמה נדון זה לצלי בלי מליחה שדמו מופרש מן הבשר וכשמהפכין השפוד אצל האש מתגלגל סביב הבשר ואפ"ה לא אמרינן כי אפשר לסוחטו אסור כ"ש במבושל ע"כ, [מדם המתגלגל לא הו"ק כ"כ דיש לחלק משום דנורא מישאב שאיב ומונע הדם מליכנס בבשר אמנם התו' פ' כיצד צולין והרא"ש פ"ק דחולין סבירה להו דאפילו פירש הדם בתוך הצלי ממקום למקום ולא יוצא מיקרי דם האיברים שלא פירש וצ"ע לקמן בפסק מ"ה דף על בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב ע"כ].