ל”ו שערים נב

הא שכ' במרדכי דראב"ן דקדק מכאן דאין לקשור רגלי הבהמה וכו'. וכן צריך לתקן בהכ"י ראשון דקדק מכאן ולא כאן] נשתברו רוב צלעותיה טריפה וי"א צלעות יש בבהמה מכל צד נשתברו חצין שמול השדרה ולמעלה שש מכאן ושש מכאן או י"א מכאן וחד מכאן טריפה והוא שישתברו מחצין שמול השדרה ולמעלה. ודוקא בצלעות גדולות שיש בהן מוח אבל צלעות קטנים אפי' נשתברו הרוב וגם כלפי שדרה כשירה, נעקרו בלא חסרון חוליא כלל דינם כמו נשתברו אבל נעקרו אפילו צלע אחת במקצת חולית עמה בבוכנא ואסיתא טריפה, נחסרה חוליא אחת אפי' שבכסלים שאין בהן צלעות טריפה. ולפרש"י סבר שמואל דצלע בלא חוליא כלל טריפה אמנם בריש פירקא פי' ההיא דשמואל צלע וחצי חוליא סבירי' ליה באיסורא ועיין היטב ואיפשר הלכה כרב, גולגולת שנחבסה בין בבהמה בין בעוף טריפה ברובו בין ברוב גובהו דהיינו מכנגד המצח ולמעלה עד יותר מאמצעיתו ובין ברוב הקיפו דהיינו מן העורף עד לאמצעית גולגלת הראש כך פי' בא"ז. ורש"י פי' רוב גובהו מן העינים ולמעלה ורוב הקיפו גדול מרוב גובהו עכ"ל: שער ל"ה

עוף שנפל לאור ונחמרו בני מעיו והוריקו אדומין כמו לב וקורקבן או האדימו ירוקין כגון בני מעים אפילו במשהו האדימו או הוריקו טריפה וכן הוריק כבד כנגד בני מעיהם במשהו טריפה בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיים. וכתב א"ז ובמרדכי דהגאונים מטריפין אם ניקב חצר הכבד ופי' במרדכי הטעם דחיישינן שלבסוף תנטל כל הכבד כולו כמו הכא דמטריפין בהוריקו כבד במשהו אבל כתב דוקא נקב מפולש טריפה וגם אם נסרכה לצלעות כשירה, כ' בא"ז דהאי טריפות דנפלה לאור ונחמרו בני מעיו שייכי נמי בבהמה אבל הרא"ש כ' דלא שייכי בבהמה ובשם בעל העיטור כ' דבעוף אם נפלה לאור בעי בדיקה, אבל בבהמה אם נפלה לאור לא בעי בדיקה ומ"מ אם נמצאו בני מעיים שנשתנו גם בבהמה טריפה והרא"ש מכשיר בכל ענין, אדומים שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו וכן ירוקין שלא האדימו ושלקו והאדימו טריפה ומ"מ אפילו ידוע שנפלה לאור אין צריך לבדקו ולשלקו אם יוריקו או יאדימו דאחזוקי איסור לא מחזקינן. וכ' בא"ז ובמרדכי דהיכא דאין ידוע שנפלה לאור אפילו נשתנה בני מעיים כשירה דאחזוקי איסור לא מחזקינן וכן כ' הרא"ש והמרדכי הוסיף עליו דאפילו לא מהדרינן לשאול אם נפלה לאור אלא מחזקינן היתר, הגלודה בין ע"י שחין ע"י מלאכה טריפה אפילו אם לא הוגדלה לגמרי ונשתייר בה כסלע רוחב כשירה ופסק הרא"ש כר' יוחנן דכל העור כולו מציל בכסלע בגלודה ובעל העיטור פסק כרב דכל העור מציל חוץ מעל בין הפרשיות. ורב אלפס פסק כשמואל