ל”ו שערים מט

כ' עד למטה מן האגפיים הוא במקום שנכפל ויושב שם אפילו שאינו מחובר לגוף למטה טריפה. והמרי"ח כתב ול"נ דאותן שני עצמות קטנים המונחים בגף העוף המחוברים לכנפיים למטה מהן הוא למטה מן האגפיים, נטלה הכבד כולו טריפה ואם נשתייר ממנו כזית במקום שהוא חיה ופרש"י דהיינו במקום שהיא תלויה תחת הכליות ולא במקום שהוא מעורה בטרפשא. והראשון נר' לרש"י וכן כ' רמב"ם, וגם בעינן כזית במקום מרה וכתב הרמב"ם נטלה ממנה כזית במקום שהיא תלויה בו ובמקום מרה אע"פ שנשאר כולו קיים כמו שהיא טריפה. הריאה שניקבה או שחסרה טריפה. מיני טריפות הריאה תמצא בבדיקות, ניקבה הקיבה בבהמה טריפה וכן בעוף, ניקב הקורקבן טריפה. ואם ניקב הקיבה במקום שחלב טהור סותמתו כשירה. וחלב חיה שכנגדן בבהמה טמאה אינו סותם אב קורקבן שניקב ושומן שעליו סותמו הכשיר ר"י דאין כנגדו בבהמה טמאה, ניקב הקורקבן האדום וכיס שלו הוא הלבן קיים או איפכא ואפילו ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשירה ניקבה המדה טריפה פירשתי לעיל, ניקבו הדקין טריפה ואם ניקב אחד מן הדקין במקום שחבירו סותמו ומגין עליה כשירה אבל אם הליחה שבו סותמתו דהיינו שורייקי דנפק אגב דוחקיה אפ"ה אינו מגין. בני מעיים שיצאו לחוץ ולא ניקבו כשרין ודוקא שלא היפך שחזר על בסיסן ועל כנם כל אחד וא' ואם לאו טריפה, חלחולת שנקבה טריפה כבשאר בני מעיים אבל אם ניקב במקום שירכיים מעמידין אותו כשירה ואפילו ניטל במקום הדבוק שם כולו כשר והוא שישתייר כמו ד' אצבעות ורש"י פי' כמו אצבע וההיא מקום עצמו כתב הרא"ש די"א אם ניקב במשהו טריפה והר' יונה כתב דברובו דוקא טריפה, שני בני מעיים היוצאין מבהמה טריפה פי' הרא"ש בשם רב אלפס וכתב שהוא עיקר דכל הבהמה דקין שלה חוט אחד הוא ומשוך ואם יצא ממנו מעי אחד כמו שיצא ענף בתוך הכד של עץ טריפה בד"א שיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין ממקום אחד והולכין וכלין עד כאצבע כשירה [הגהה כ' א"ז דהאי כאצבע יש גאונים שפירשו דהוא אצבע שלישי הנקרא אמה עכ"ל] והוא דהדרי וערבי ונעשו שתיהן חוס אחד אבל אי לא הדרי וערבי הוי יתיר כנטול דמי, וכ' במרדכי דר"ח פי' כרב אלפס, וכ' עוד דראב"ן כ' בספרו מעשה אירע במעגצנץ לפני ר' אליקום חמי ושאר גדולים ואני אב"ן עמהם במעי של כבש יוצא מן הדקין באורך אצבע והי' סתום בסופו והרעי יוצא מתוכו ונכנס ג"כ לתוכו ויוצא מתוכו לדקין, והסכמנו כולנו להתיר שאמרנו לא מצאנו שהטריפו חכמים אלא בב' מעיים יוצאין מב' מקומות כעין בעוף יוצאין מן הקורקבן שני דקין א' הולך לזפק והאחד הולך לדקין אבל הכא דק היוצא משאר הדקין הוא ואין זה כנגדו בעוף, ורב"י שב"ט נחלק בדבר ע"כ, [הגהה כתב בא"ו מעשה בא לפני ראבי"ה ששחטו אווזא אחת וקרעוהו ומצאו בעיניו שהיו מונחים בין עור לבשר והגידו לו שהי' הולך בטוב סמוך לשחיטה וגם שלא הי' תפור במקום שקרעוהו והכשיר עכ"ל] הלעיטה חלתית קרטין שלו טריפה, ניטל הזפק שלו