ל”ו שערים מז

שיש לחוש לנקובת הושט או הדקין. מעשה היה שנמצא מחט תחובה בשליל של ביצים וטרפו התרנגולת מטעם שהיה בחלל הגוף והא דבעינן לעיל קורט דם או חלודה בנקב שע"י מחט כתב בסמ"ק במצות טריפה דדוקא קודם מליחה ושמא קודם הדחה אבל אם נמלח טריפה וה"ה הודח דאמרינן מלח או הדחה העברתו ע"כ, והביא ראיה ע"ז מס' אין מעמידין. ובא"ז פא"ט כתב דראבי"ה נסתפק בדבר אי תלינן להקל כמו גבי זאב וריאה, ור' אלפס פסק דלדידן דחוששין לספק דרוסה א"כ לא קיי"ל כעולא דאם ישב לו קוץ הושט וניקב עור הפנימי ובחיצון לא חזינן ריעותא דכשירה, וכ' האשר"י דלרב אלפס צריך לחלק בין מחט שנמצא בעובי בית הכוסות משום דהתם דופנו עב ועוד מחלק בהגהה באשר"י בשם א"ז וכן באשר"י דושט כיון דאכלה ופעיא ביה אי הוי ניקב לחוץ לא היה חוזר לאחרי, אבל כתב באשר"י בשם ראב"ן דקיי"ל כעולא משום דדוחק לחלק בין דופנו עב לדופנו דק וכן בהגהה שם כ' בשם ספר התרומה בשם התוס' דקי"ל כעולא ואם לא נתחב הקוץ אפילו מונח אורכו לרחבו של ושט אפילו לעולא כך, כ' בא"ז מהל' טריפות מכאן ועד גמירא כולהו פסקי משתכח בפא"ט ובהל' טריפות של פיסקי גאו' וסתם הלשון ברוב הוא לשון הרמב"ם: ש שער ל"א

נקובת הושט טריפה וקי"ל דנקובתו במשהו וכן תורבץ הושט ניקב במשהו טריפה, שני עורות יש לושט ניקב זה בלא זה כשירה אבל ניקבו שניהם טריפה אפילו זה שלא כנגד זה כיון דאכלה ביה ופעיא ביה גמדא ליה ופשטה ליה, ופסוקת הגרגרת ברוב חללה טריפה. וחסרון בקנה עד כאיסר האיטלקי וניטלה ממנה רצועות או נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר ואם ניקבה הקנה עד לחללה למטה מן החזה אמר ר' יוחנן דנידון כריאה, ואמר רב נחמן תלתא קני הוה חד פריש לריאה וחד לליבא וחד לכבדא ופליגי אמוראי בהן וכל חד איכא אמוראי דטריף במשהו הלכך פסקו כל רבותי' דכולהו טריפה במשהו כיון דלא איפסק הלכתא כחד מלבד רש"י, ובקנה הלב אם נמצאו בו נקבים קטנים היינו רביתייהו ונקבים הללו דרכם להיות בכל הריאות וכשירה הואיל וחלב טהור הוא סותמתו וכי קאמר רב במשהו בקנה הלב היינו שלא במקום שהחלב שם, כך כתב בה"ג באשר"י בשם מהרי"ח, ניקב קרום של מוח טריפה ועד מן הפולין ולחוץ נקרא קרום של מוח וטריפה במשהו. ושני קרומים יש על המוח וכתב רב אלפס דאם ניקב התחתון לבד טריפה אבל העליון כשירה, והרא"ש כ' בשם ר"ת דבניקב העליון לבד טריפה וכן דקדקנו מדברי רבינו שמשון דעליון לבד טריפה ותחתון לבד כשר ובשם ראב"ן כתב דבעינן תרווייהו להטריף, וז"ל הרמב"ם אם ניקב העליון דסמוך לעצם לבד הרי זה מותר ואם ניקב גם התחתון הסמוך למוח טריפה, כתב עוד הרמב"ם המוח עצמו שנירקב