ל”ו שערים מג

ר"ת ולא ידע מה הורה בה וכמדומה לו שאלו יצא הדבר לאיסור הי' נשמע בעיר וגם היתר לא רצה להורות בה, וה"ר שמואל מאיברא אומר שאם לא נשתנית מראית הבשר על הקשר ודאי נתרפאת יפה אבל אם השתנית יש לחוש ור' שמואל כתב שאם אירע הדבר בע"ש שאי אפשר להכין אחר היה מתיר ולא בענין אחר, וכתב הרא"ש מאחר שהיה הדבר מפוקפק בעיני הגדולים נכון להחמיר ע"כ, וממקום צומת הגידין ולמעלה כל אורך העצם האמצעי אם נשבר העצם ולא יצא לחוץ והעור שלם כשר בין בעוף בין כבהמה אבל אם נשבר העצם האמצעי ויצא לחוץ טריפה בין בבהמה בין בעוף, ואם עור ובשר חופין ראש השבירה כשר, אבל צריך שיהא רוב הכיסוי מבשר ומיעוט מעור. ובעוף פסק אשר"י דאפילו חצי העור וחצי בשר כשר. [הגהה וז"ל, אע"ג דכתב הרא"ש דנכון להחמיר יתכן דמורה כהא דסמ"ק דכתב הכי דהכא איכא למיחש אע"ג דנפסק אחד מן הגידין מ"מ בקל הי' להתרפאות אבל לקמן אם נשבר העצם ויצא לחוץ מכיסוי לאויר העולם ודא שוכלא נתרפין הכי י"ל כי היכי דלא ליפלגי אהדדי, ועו' יש לחלק דהתם לא חזינן ריעותא דיצא לחוץ ושבירה לחוד לא מיטרפא אבל כאן חזינן דנשבר ורגילות הוי דע"י שבירה יפסקו הגידין עכ"ל הגי'] ורמב"ם כתב דאפילו בבהמה מועיל עור לבד לחיפוי והכפר פסק דאפילו אם נחסר מעט מן העצם ונפל אם רוב השבירה חפוי כשר ומ"מ אם הוא עדיין מדולדל ואין עור ובשר חופין רוב השבור יש לו דין כל אבר מן החי בדרבנן כמו ברגלים האחרונים וכן כנף העוף ואין הגידין מועיל לכסות, ובגמרא מסיק דרוב השבירה דקאמר היינו רוב עוביה ורוב הקיפו ופרש"י דבעינן רוב החלל העצם נכסה דאפילו אם רוב הבשר קיים אלא שחלל העצם נהפך ויצא דרך נקב קטן עד שרובו נגלה טריפה ואם רוב היקף הבשר שסביב השבירה מגולה אפילו אם הוא פונה בראש השבירה לצד הבשר שהוא עדיין קיים והרי כל חלל העצם נכסה ג"כ טריפה דתרוויהו בעינן. והתוס' וכן באשר"י מפרשי במדת העצם שאם הוא עגול לגמרי רוב עוביו ורוב הקיפו שוין אלא כשהוא מרחיב מצד אחד ומיצר מצד אחד או לפעמים רוב עוביו עדיף, ולפעמים רוב הקיפו ומבעי להו בגמרא אותו בשר החופה רוב השבירה מתלקט מהו, פי' שאין הרוב במקום אחד, מסמסת מהו, ניקב אותו בשר או נסדק נקלף מן העצם מהו ועלתה בתיקו, ופסקינן לה לחומרא עבדינן ככולהו, ופסק המיימוני דבכל הני מורים לחומרא אפילו לאסור האבר במקום שאין הבהמה טריפה כגון למטה מן הארכובה או ברגלים הראשונים או יצא עצם הנשבר דרך נקב קטן וחזר לפנים אין מועיל אח"כ עורו ובשר חופין את רובי השבירה כך כתב בסמ"ק וכ' עוד בסמ"ק, שאם בא לפנינו בהמה או עוף שכבר נשבר רגלים למעלה מן הארכובה ונתרפא שקורין רינאאר בלע"ז כשירה דבידוע שלא יצא העצם לחוץ כך נהוג הר"מ, וכן כ' במרדכי בשם ר"ת, ועוד יש עצם למעלה דשייך בו שאלה במקום בוקא דאטמא דשף מדוכתא ואיעכל ניביה ונוהגין להטריף בשיש לו ספק באיעכל ניבי', כתב הרא"ש דריב"א העיד על ר"י ב"ר יהודה שהתיר בהמה שנחתכו לגמרי רגליה בעצם האמצעי