ל”ו שערים מ

והשיב אין בידי להתיר כל דבר הנעשה מאותה כבש חלב תוך ג' ימים אבל קודם ג' ימים מותר, וכן כתב בה"ג דטפי מזה אין לאסור דהעמיד בהמה על חזקתה והשתא היא דנטרפה דכל היכא דליכא אלא חד לריעותא אזלינן בתר חזקת הגוף וליכא למימר דחזקה שלא נתברר שעה חדא אינו חזקה דמ"מ דמשעה שנולדה עד עכשיו היתה בחזקת כשרות והולכין בתר רובא. ואע"ג דזאת גילתה שהיא מן המיעוט מ"מ רוב גורם לחזקתו שתברר והיתה בחזקת כשרות בחייה בחזקת מבוררת מכח רוב וי"ל ג"כ אחרי שכמה טריפות אנן מטריפין מכח ספק משום חומרא בעלמא וא"כ הוי ס"ס דספק אם היא טריפה אם לאו ואת"ל טריפה אימא הטריפה אינה נולד אלא לאחר ג' ימים הסמוכה לשחיטה ופשיטא דמותרות הגבינות, וכן מסיק הרא"ש לחד שינויא וכן התוס' בפ"ק דחולין ויש להעמיד אחזקה מכח רובא ויש אוסרין כל הגבינות כל י"ב חדש שנמצאת טריפה ולא קיי"ל הכי, אבל התוס' כתבו דיש ללמוד הלכה למעשה לאסור הגבינות שעשו מכמה בהמות ונמצאת אחת טריפה אבל אם הטריפות ע"י סירכא דאנו מטריפין מכח ספק לפי שאין בקיאין בבדיקה מותרין הגבינות מטעם ס"ס ע"כ, ור"ב כתב דיש לסמוך על דברי רשב"ם וכן עמא דבר. ויש שמסופקין ומתירין דוקא ע"י סירכא מטעם ס"ס אבל בטריפות הבא מן הבטן כגון יתרת שלא בדרי דאונא וכיוצא בזה מסופקין להתיר וראה האיך עמא דבר [ומוכח בהגהה באשר"י דנתנו לאסור, דכתב שם בשם מהר"ם דנהגו לאסור תוך ג' ימים משום דסירכא לא נעשית בפחות מג' ימים ומסתמא טריפות הבא מן הבטן וצ"ע בסמ"ק דכ' בפשיטות לאסור]: שער כ"ח

דין ביטול בשר בחלב, הרי לך ששה דינים. א', כף חולבת בת יומא שתחב בקדירה הקדירה והתבשיל מותר דכל מה שנכנס בקדירה משערינן לפי שאין לעמוד על הדבר כמה איסור יצא ממנו ממש אבל מ"מ מה שלא נכנס בקדירה לא משערינן ביה אפילו אם הכף של מתכות דחם מקצתו חם כולו לא אמרינן דהוליך בליעתו בכולו, ובא"ז במס' ע"ז כתב דבכף של מתכות משערינן בכולו וכן כ' בהגהה בסמ"ק דנראה לו כך הלכה למעשה ע"כ, ובפנים בסמ"ק כ' להתיר דלא משערינן בכולו אפילו בשל מתכות והרא"ש כתב דחם מקצתו של מתכות מוליך בליעתו בכולו אבל הכף לעולם אסור אפילו כשיש שם ס' בתבשיל שהרי הוא בלוע מבשר ומחלב, ואם אין ס' נגד הכף כולו אסור הקדירה והתבשיל אפילו בהנאה אבל מ"מ כלי שנאסרו מכח בשר בחלב מותר להשתמש בו דבר צונן או כל דבר שאינו דבר אכילה כגון לוגא דהכי אמרינן גבי חבית של יין נסך רמא ביה הגוי חמרא שרי לישראל למירמי ביה שיכרא ולא דמי לחרס הדרייני דהתם רוצה בקיומו משום דבר הבלוע בו אבל המאכל הנאסר משום בב"ח אסור ליתנו אפילו לכלב דעלמא או לגוי שאין מחזיק לו טובה