ל”ו שערים לט

אחרות פשיטא דמותר. וכן מותר להעמיד בקיבה כשירה שינקה טרפה משום שכבר נקרש הלב הקיבה ואין דרך להעמיד בחלב צלול ואם נמצא מעט צלול בטל בס' אבל אם נמלח הקיבה בעורו פשיטא דאסור וכן אסור להניח החלב בעור הקבה ולהשים במים יום או יומים כדי שיקרוש היטב החלב שבתוכו לפי שהחלב קולט טעם עור הקיבה והוי בב"ח דאפילו צונן מפליט ובולע ע"י שהיותא זמן גדול מדחשיכ ליה חידוש גבי בשר בחלב דאי תרא ליה כולי יומא בחלבא שרי מדאורייתא ועוד פירש במרדכי פכ"ה טעם אחר דאפילו אם נחשוב הקיבה כפירשא בעלמא מ"מ כיון דרגילות למלוח הרבה מרוב מלוח קיבל טעם הבשר והוי ככף של עץ שקבל טעם בשר שאסור להגיס קדירה של חלב. שאלו לר"י על גבינות הרבה שעשאוה בבית גוי [הגהה וכ'"ש ע"י שהיותא זמן גדול מדאי דחשיב ככבוש וא"י חילוק בין עץ לאוכל כמו שיש חלוק גבי מליחה עכ"ל. והניח ליבש שם והיו חתומים בדפוס של עץ כמו שרגילין ושכח הדפוס אצל הגוי וייראום שמא זייף הגוי אחריהן והשיב מאחר דאיסור גבינות אינו אלא משום גילוי כריב"ל שדבריו עיקר ואין אנו נזהרין עתה בגילוי יש להתיר הגבינות כי התורה חסה על ממונם של ישראל ועוד הגוי מרתת מלזייף והגאונים הורו שהגבינות ש"ג אסורות בין שהעמידו אותו בדבר האיסור בין שהעמידו בדבר היתר שנאסרו כולם במקום דליכא טעמו דאיסור אטו במקום טעם דאיסורו וחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אם אין בהמה טמאה בדיר אסור דלא ליפוק חורבה מיניה ופורץ גדר ישכנו נחש כך כתב רש"י ולא קיי"ל כבני רומיים שהשיבו בשם רבינו שלום גאון ז"ל דהיכא דידוע דליכא דבר טמא בעדר שמותר חלב שחלבו ע"ג ואפילו אין ישראל רואה. ומיהו רבינו שמחה כתב בסדר עולם שלו כי אחד שחלבו לו חלב בבית גוי והלך לו והתיר החלב חדא משום שלא הי' בו דבר טמא ועוד דמירתת הגוי השתא אתי וחזי ליה ור"י השיב שראה שר"ת הקפיד על אחד שהי' רחילותא אצל הגוי ושלח שם בתו בכל בקר לראות לחלוב ולא היתה מספקת לבוא לשם עד שחלבו רובו או כולו, אבל התיר ר"ת לר' אלעזר משאנץ שהיו לו רחילותיו חולבת ברפת שלו מאחורי ביתו והיתה שפחתו הולכת וחולבת בלי ראית ישראל ואע"פ שהוא מותר מכוער הדבר לעשות כן לכתחילה. נהגו היתר בדפוס של גוי שמותר לתקן בהן גבינותיהן של ישראל ולמולחן בהן דהדפוס אינו בולט איסור שהרי אין נבלע בו ומיהו נהגו להגעיל לכתחילה דפוס של גוי וזה דעת התו' ודעת הראבי"ה במרדכי פכ"ה הכי הוא נוהגין להגעיל דפוסות הגוים לתקן בהן גבינותיהן ולא דמי לטהור מליח וטעמו תפל לפי שנקבי הדפוס נסתמים והוי ליה כמו קערה שמלח בו בשר דאסור לאוכלו כותח ועוד שהדפוס מוכח רוב מלח קבל הטעם של גבינות הגוים והוי טמא מלוח וכה"ג לא מהני כלי מנוקב ואפילו דיעבד אסור וה"מ שהדפוס ב"י אבל אינו בן יומו שרי, שאלו לרשב"ם על הכבש שנמצאת טריפה והיתה חולבת מה לעשות מן החלב שחלבו ממנו