ל”ו שערים לח

פוטר ובאר לנו רבינו כי יש אוכלין אפי' לא ראה לתקנו כו' וחשיב ר"ת על חמאה נ"ל היתר גמור כמו שפסקתי על הגוים החולבין לצורך עצמן לגבי שאין מערבין בו דבר סמא ולא חששו אלא לניקור הלכך אותו חמאה שמערבין בו נסיובי דחלבא שרי לאחר ד' ימים דאז נתיבש ואותו שאין נתערב בו נסיובי דחלבה מותר מיד ואם ספק אם מעורב בו אי לאו הוי ספיקא דרבנן ולקולא ובמלכותנו אין מערבין וכולן אוכלם עכ"ל ר"ת. ובתשובות במיימוני בס' י"ד במאכלות אסורות כתב עוד בתשובה זו שהצרפתים מקפידים על האשכנזים שנמנעים מלאכול החמאה כיון דהיתר הוא, ובירושלמי כתב כשם שאסור להתיר האיסור כן אסור לאסור את המותר, ור"י מטול כתב דחמאה היא מן מיני חילוקים חילוק בין בני בבל לבני א"י בא"י אוסרין בחמאה ובני בבל מתירין ובארץ הזאת יש מערבין בהו נסיובי דחלבא מיהו אין לאסור בשביל כך כיון דחלב טמא אינו עומד נסיובי אינו מצוי אלא מטהור ולא נהירא דברי ר"ת שאסר אם יש בהן נסיובי דחלבא ובני בבל רוצים להתיר אפילו אם הי' מעורב בהן חלב טמא שהרי נפרש ממנו כשעשאה חמאה ובכל דבר שבני א"י ובני בבל חולקין אנו נוהגין כבני בבל. ומיהו מלכיות הללו שאין בהן רוב בהמות אלא מאספין החלב מעט ואין חוששין בהן בשר וגם קערות אינן מקונחות מטומאה אין רגילין לאכול חמאה של גוים כלל והמחמיר תע"ב אבל אין לאסור הנסיובי מטעם דפרש"י שאוסר קיבת הגוי דמלחו בעודה בעור הקיבה ורש"י אינו חושבו כפירשא בעלמא אלא כבשר וחלב גמור דמ"מ בטל הוי בס'. וכ' במרדכי פכ"ה תשובת רשב"א דר"ת כ' להתיר בס' כה"ג דבר האיסור המעמיד אבל רשב"א כתב עליו דשמא ר"ת לא פסק עליו כן הלכה למעשה ומסיק איהו שאינו מותר בס' כאן שאיסור מעמיד. ובספר התרומה בס' ע' כתב ג"כ והביא ראיה משאור של תרומה שנפלה לעיסה דבטל בס' מדפריך עלה כי יש בו להחמיץ מאי הוי והיינו טעמא דאע"ג דהעיסה מתחמצת אין זה מחמת נתינת טעם אלא מחמת כחו וחזקו של שאר וה"ה גבי העמדת הגבינה ע"כ. ומיהו ר"ת ור"ח גורסין והלכתא אין מעמידין בעור קיבה אלא בקיבה עצמה ובקיבה שחוטה שרי וכשירה שינקה מן הטריפה וכ"ש טריפה שינקה מן הכשירה שרי מט' חלב המכונס פירשא בעלמא הוא, וכן כ' בא"ז ומפרש ר"ת פכ"ה המשנה דאיסור קיבת כשרה שינקה מטרפה היינו בחלב הצלול וזה חלב ממש אבל הקרוש פירשא בעלמא הוא והא דאין חוששין שמא ינקה מן הטרפה דקיי"ל כשמואל דלא חייש ופסק ר' ברוך אם לקח מקיבה של בהמה שהרג גוי מותר משום דלאו מגופו קאתי אלא מאחרות שינקה מהן ומיהו לכתחילה אין לעשות משום הרחקה מן הכיעור ומן הדומה לו וכן כתב בא"ז פא"ט וחלילה לשום ירא שמים להתיר להעמיד בקיבה נבילה לכתחילה מיהו גם בזה יש כיעור ויש להרחיק כאלו אוכל נבילה וטריפות אבל כשכבר העמיד בו או שנתערבה בקיבות