ל”ו שערים לז

ועוד פי' הרא"ש פכ"ה מילתא דרב נחמן בין תבשיל לתבשיל פי' שניהם של בשר או של גבינה אבל בין בשר לגבינה שלפניו חובה אבל בין תבשיל בשר לגבינה של אחריו לא קאמר דאפילו בנ"י אסור לאכול בסעודה אחרת, וכתב בסמ"ק במצות ב"ב האוכל תבשיל של בשר כגון ביצים מטוגנין בשומן או בשלקות מותר לאכול גבינה אח"כ ע"י קינוח והדחה לכל הפירושים [הגהה וז"ל האי לכל הפירושים קאי אמאי דפרשינן האי דרב חסדא ולא אכל הפירושים דפי' ההיא דרב נחמן דאיכא דפי' מילתא דרב נחמן דכה"ג אסור והכי איתא בהדיא בתוס' גבי מילתיה דרב נחמן דלכל הפירושים שנתפרשו על ההיא דרב חסדא שרי בה ע"כ]. כתב בי"ד למה צריך ו' שעות להמתין אחר בשר משום שהבשר מושך טעם זמן ארוך בזה ואפילו אין שום בשר בין השיניים אסור בתוך הזמן וכתב דלפי טעם זה אם נמצא טעם זה בשר בין השיניים אפילו לאחר זמן אסור וצריך להסירו והלועס לתינוק א"צ לשהות משום שהבשר אינו מושך טעם אא"כ אכלו, והרמב"ם נותן טעם לשהיה משום בשר שבין השיניים ולפ"ז הלועס לתינוק צריך לשהות ואם נמצא בשר בין השיניים אחר ו' שעות א"צ להסיר וטוב לאחוז בחומר שני הטעמים, כתב במרדכי בשם מהר"ם שהי' מחמיר על עצמו בבשר אחר גבינה כמו בגבינה אחד בשר לפי שפעם אחת מצא גבינה בין השיניים וגזר על עצמו להחמיר על בשר בהמה וחיה לאחר גבינה וכתב דכל אחד מצי לאחמורי אנפשייהו בהאי מילתא כדאשכחן באבוה דמר עוקבא ואין זה כחולק על התלמוד אבל בבשר עוף מקיל דעוף וגבינה נאכלין באפיקורן וכתב הרא"ש פכ"ה וז"ל דכיון דהביא רב אלפס הא דאגרא עוף וגבינה כוליה עלמא סבירא ליה דהלכתא כר' עקיבא דחיה ועוף מדרבנן וכן פסקו הגאונים וכן כתב בה"ג אבל התוס' כתבו דלא ק"ל הכי וכן סבירא להו לה"ג כדלעיל בשער כ"ד והאי דנקט עוף ה"ה חיה אלא משום דשכיח נקיט לה, וכן כ' בא"ז. ובסמ"ק במצות ב"ב כתב בשר עוף בחלב יכולוני למימר דסבירא לן דאורייתא הוא כב"ה דאסרו אפילו להעלותו עם הגבינה על השלחן וא"כ יש לנו להחמיר בכל מילי כמו בשר בהמה א"כ מי שאוכל גבינה ורוצה לאכול אח"כ בשר צריך לנער מן השלחן שיורי פת שנאכלו עם גבינה. וכן כתב בא"ז שצריך לנער מן השולחן כל הלחם שהי' עם הגבינה על השולחן ולהביא לחם אחר לאכול עם בשר. כתב בי"ד ס' קי"ז שאביו הרא"ש הי' נוהג ליטול ידיו בין בשר ודגים מפני הסכנה דחמירי מאיסורה והי' שורה פתו ביין ואוכלו בינתיים כדי לרחוץ פיו: שער כ"ז

לפי שראיתי במלכות שוואבין אוכלין חמאה של ע"ג ואין מוחה בידם לפי שמביאין מבין ההרים שבפעם אחת מתקנים חבית גדולה ארשום דין חמאה לפי דעת הגדולים והאיך נהגו הגדולים, שאל ר"י מר"ת על חמאה של ע"ג שקורין