ל”ו שערים לו

בתבשיל ולשינויא בתרא כיון דהמאכל ניתקן בביצה כמו ע"י תבלין הוה מין בפינו דאפשר דאלו התרנגולת חשיב ג"כ תיקון המאכל ע"כ] והיכא דליבנו בה המאכל כתב המרדכי פ"ו דביצה טעם אחר לאיסור בשם ראבי"ה משום דלחזותא עבידא ולטעם עבידא ואפילו באלף לא בטיל. כתב בי"ד בשם רשב"א בס' קכ"ד כלי שנאסר בבליעת איסור ונתערב באחרים בטל ברוב ולא שייך למימר דשיל"מ הוא ע"י הגעלה לפי שאין מתירין שלא באין מאליהן וצריך לפזר מעותיו על המתירין שלו ולא מיקרי דשיל"מ ע"כ. שער כ"ו

אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה פי' עד סעודה אחרת. ומפר"י שאינו איירי בסעודה שאנו רגילין לאכול אחת שחרית ואחת ערבית אלא מיד אם סילק ובירך שלא חלקו חכמים, אמנם נהגו העולם כפסק רמב"ם שצריך ו' שעות בין סעודה לסעודה וכן הרא"ש פכ"ה והאלפס כרמב"ם ובמרדכי פכ"ה כ' בשם ראבי"ה כר"י בעל התוס', אכל גבינה מותר לאכול בשר פירש מיד רק שיעשה קינוח והדחה, ור"ח ורש"י פירשו שצריך תרווייהו קינוח הפה והדחת הפה, וריצב"א הי' נוהג לאחר שאכל גבינה הי' עושה הדחה לידיו ולפיו הי' משים אצבעות לפיו להדיח יפה ואח"כ הי' עושה קינוח הפה ורבינו יהודה מפריש כתב שהי' נוהג ר"י הזקן ששורה פת במים או ביין ואכל והיה צולה לשניהם לקינוח והדחה או שאכל דבר המקנח ושתה מים או יין אח"כ. ובהגהה במיימון פ"ט דמאכלות בשם מהר"ם כ' דאין להקפיד איזה מהן יעשה תחילה קינוח או הדחה ופוסק הספר דלכל דבר ראוי לקינוח בר מתמרי וירקא וקמחא, תני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן פי' גבינה תחילה ואח"כ עוף נאכלין באפיקורן פי' בלא קינוח הפה ובלא נ"י ומסיק דה"ד בלילה אבל ביממא דחזי ליה אם נדבק שום דבר בידים אינו צריך נ"י אבל קינוח והדחת הפת אפילו ביום בעי, וכתב א"ז בשם רשב"ם שאם אכל תבשיל של גבינה ורוצה לאכול תבשיל של בשר צריך נ"י אפילו ביום ופי' בהגה באשר"י הטעם משום דתבשיל נדבק יותר מגבינה עצמה אבל בשר קודם גבינה אינו דיו בקינוח הפה והדחה אינו מותר אלא עד סעודה אחרת וכן נהגו העולם כשאוכלין אפילו בשר עוף לא לאכול גבינה עד סעודה אחרת דהיינו אחר ו' שעות כדלעיל ולא כפר"ת והגה שפירשו הא דרב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה עד שיעשה קינוח הפה ונ"י ואז שרי אפי' באותה סעודה. אכל גבינה מותר לאכול בשר אפילו בלא קינוח ונ"י וגם לא נהגו העולם כפי' הגה שפירשו הא דרב חסדא דאמר לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל פי' לתבשיל של בשר לתבשיל של חלב אז הוא רשות ליטול ידיו משום דאין כאן לא ממשות גבינה ולא ממשות בשר אבל בין תבשיל לגבינה חובה דהא איכא ממשות גבינה ובעי קינוח והדחה וכעין זה פר"ת