ל”ו שערים לה

וכ"כ אשר"י פ"ג דביצה, דגים קטנים שמלחו גוי וצלאו אח"כ מותר דמליח לא אסרינן אע"פ שנאכלין מחמת מלחן דלא אסרינן אלא בישולי ע"ג וצלית הגוי לא אוסרת כיון דנאכלין חיין ע"כ. ועוד כתב במרדכי פ' אין מעמידין בשם ר' אברהם דבישולי גוים בבית ישראל מותרין ולא הודה לו ר"ת לר"א בזה, וכל שהוא כמאכל בן דרוסאי לית ביה משום בישולי ע"ג, וכ' הרא"ש פ' אין מעמידין דלהקל לא אמרי' הכי דלחשוב כמבושל אם הוא כמאכל בן דרוסאי אלא אפילו בישלו גוי כמאכל בן דרוסאי מועיל אח"כ גמר ביד ישראל, וכן רוב הדעות במרדכי שם פא"ט דאפילו חיתוי מועיל אחר שנתבשלה בשלה כמאכל בן דרוסאי וגם ק"ל כבני בבל דבהשלכת קיסם סגי, וכן כתב הרמב"ם בפי"ז ממאכלות דסגי בהכי ואשר"י פא"מ מגמגם על זה דבהשלכת קיסם נהגו להיתר אבל במרדכי כתב ג"כ דק"ל כבני בבל דמתירין בהשלכת קיסם ופת של גויים דשרי ה"מ של גויים אבל של ישראל שאפאה גוי ולא חיתה ישראל בגחלים ולא השליך ישראל קיסם בתנור אסור כל הפת אפילו בדיעבד ויש ליזהר שלא למכור לגוים פן יחזור וימכרנו לישראל כההיא ארבא דטבע בחישתא אבל ליתנה לפועלים שרי או בכל ענין דליכא למיחש דלמא אתי לזבוניה לישראל כגון למוכרו בחתיכות קטנות, ואם ספק אם השליך קיסם הוי ספיקא דרבנן לקולא. כתב בא"ז פא"מ מותר לאכול פת של גוים אפילו אי לית ליה פת ישראל ומי שנוהג איסור בפת של גוים ע"י חיתוי ודאי שרי ע"כ, וכן כתב בסמ"ק במצות שלא לאכול שלקות דנהגו הכי. ואם לא הספיק לתת הפת בתנור ערב שבת עם חשיכה להכשיר טוב הדבר למכור להע"ג בדבר מועט והגוי אופאה בשבת, שמעתי שכל זמן שהפת בתנור אפילו בפי התנור יכול להכשיר כיון דפת משביח, ועוד שמעתי מרבותי אם שכח והוציא את הפת מן התנור ולא הכשיר אם יודע שישבח הפת מן האש בתנור אם יחזירנו יחזיר הפת ויכשיר בתנור, וכן פי' ר' שיראובל וגם עשה מעשה כן, ביצה שנולדה ביו"ט או אפילו ספק אם נולדה ביו"ט אם נתערב אפילו באלף לא בטלה משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכן אם ליבנו בה המאכל או מלאו מהן התרנגולת והרא"ש כתב דהא דדבר שיש לו מתירין באלף לא בטיל היינו דוקא מין במינו אבל בשאינו מינו בנותן טעם [הגהה, לעיל מקשה התו' מאי פריך דליבטל מים ומלח לגבי עיסה משום דהוה דשיל"מ הו' ומתרצינן דהיינו דוקא במינו כדמפורש בירושלמי ובפ"ק דביצה ופסקו התוס' שאם שברו הרבה ונתערבו עם אחת שנולדה ביו"ט כתבו דאינה בטילה מטעם דשיל"מ אבל לא כתבו אם לבנוה במאכל שכן הדין ע"ש עכ"ל והמרי"ח מסיק דדוקא שיש לו ממשות האיסור אבל בנימוח בטל בס' אפילו מב"מ ויש לו מתירין [הגהה לשון התוס' פ"ב דביצה משום דהוה דשיל"מ וכו', וא"ת הא פירש לעיל דל"ש דשיל"מ אלא במין במינו וי"ל דהכא גבי תחומין ועי"ל כיון דאין העיסה ניתקן אלא ע"י המים והקדירה ניתקנה ע"י תבלין א''כ כשעירבן זה בזה הוה מין במינו עכ"ל וא"כ לפי שינויא קמא צריך לומר דפליגי הרמב'"ם ומרי"ח והרא"ש בליכא תבשיל בביצה ביו"ט דמיא כאינו מינו הוא ביצה