ל”ו שערים לד

פא"ט הקשו מ"ש ביצת נבילה דחשבינן לה בשר אליבא דב"ה ולגבי בב"ח לא חשבינן לה כבשר ותי' ר"ת דגבי נבילה דאיסור דאורייתא הוא החמירו טפי מלגבי בשר בחלב דכל חד וחד באפי נפשיה שרי ובספר התרומה תירץ דביצת נבילה גזרו אטו ביצת טריפה שהיא דאורייתא. ובה"ג תירץ משום דבשר עוף בחלב הקילו והתו' פא"ט אין נראה להם תירוץ זה דא"כ ליגזר שיחלא בתרא אטו שיחלא קמא ואטו ספנא מארעא ומסקינן לוקחין מן הע"ג ולא חוששין לא משום נבילה ולא משום טריפה ובלבד שיאמר הגוי של עוף פלוני טהור הוא אבל על הסימנים לבד אין לסמוך דסימני ביצים לאו מה"ת הוא דאיכא דעורבא דדמיא לדיונה. ואלו לוקחים עתה ביצים מן הגוי אע"פ שאין אומרים של עוף פלוני טהור הם דאנו סומכין על רוב ביצים המצוין בינינו שהן של עוף טהור והא דאין לוקחין מן הע"ג ביצים הטרופים בקערה היינו טעמא משום דאין רגילות למכור כך טרופות מוכח מילתא שהן טרופות של ישראל ומכרו לע"ג טרופות להיכרא שלא יקח ישראל א' מהן מ"מ אותן שקורין בל"א קוכלן מותרין ליקח מן הע"ג אע"פ שהן נילושין בביצים דהא לא קחזינן בהו ריעותא, ורוב עיסות נילושים בביצים שלמים וגם אין לחוש שמא הי' בהם דם דרוב ביצים אין בהם דם הכי איתא באשר"י פא"ט, ובמרדכי כ' ג"כ כי האי לישנא דלא חיישינן משום דרוב ביצים אין בהם דם ולא פליגי אא"ג דלעיל דבדרבנן אחזוקי איסורי לא מחזקינן ואפילו היכא דאפשר לברר דאיכא למימר דנקט הכא רוב משום שינוי בתרא דלעיל דאין להם דם עצמו דביצים מדאורייתא. וגם כשאוכלין ביצים צלוין אין בודקין אם יש בהם דם חומרא בעלמא הוא [אע"פ שרגילות בעלמא הוא כשעושין מהן תבשיל או מרק לעיין בהם אם יש בהן] וכל אותן שאינן נזהרין מפת של ע"ג אוכלין קוכלין אע"פ שנילושין בבצים דקמחא עיקר, מיהו נראה דגובלא בעלמא הוא ואית ביה בשולי ע"ג כמו שלקות ומברכין עליו במ"מ וברכת המזון: שער כ"ה

ביצה שצלאו גוי פסקינן כר' יוחנן דאסור וכן פסק רב אלפס. כתב הרמב"ם דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי כגון בשר ביצה וירקות הרי אלו אסורין משום בשע"ג בד"א כשהוא עולה על שולחן מלכים כגון בשר וביצה ודגים אבל דבר שאינו עולה על שולחן מלכים אע"פ שאינו נאכלין כמו שהוא חי מותר, קליות של גויים ודגים שמלחו גויים ופירות ש שעשנן גוי מותרין דמלוח אינו כרותח בגזירה זו ולא המעושן כמבושל בגזירה זו, וכן כ' במרדכי פ' אין מעמידין דמלוח וכבוש של גוי מותרין דלא גזרו אלא ע"י האור, ובא"ז אוסר דג מלוח שמלחו גוי והוא נאכל ע"י מליחתו, ובמרדכי התיר הערניגש ושאר דגים מלוחים אפילו בשלו גוי דחשבינהו נאכל חיין מפני מליחתן [הגהה וכן הערינגש למי שדרכו לאכול חיין אבל כתב דבמקומו הי' מותר מפני שלא הי' שם נאכלין חיים הערינגש עכ"ל]