ל”ו שערים לג

זה לא תאכלו מכל שרץ העוף ודרשינן אבל אתה אוכל מה שהעוף טמא משרץ ואיזה זה דבש דבורים ופריך ואימא דבש גיזין וצירען ומשני מוציא אני דבש ביזיון וצירעין שיש להם שם ליוי, מיהו ר"ת ור"י פליגי בהאי דר"ת מתיר דבש גיזין וצירעין כסתם משנה דבש הצירעין טהור ומותר באכילה ועוד דאמרינן מפני מה דבש דבורים מותר והלא כל היוצא מן הטמא טמא לפי שאינן מקיאין אותן מגופן אלא מביאין העשבים בפיהן ומקיאין אותן בכורת כדי שימצאו לאכול ממנו בימות הגשמים ומטעם זה התיר ר"ת דבש גיזין וצירעין ור"י אוסר מההיא דרשא דלעיל ואפילו לר"י אין לאסור הדבש שמא מעורב בו דבש גיזין וצירעין דאינו מתערב יחד ואע"פ שאנו רואין ומוצאין איברים של דבורים בתוך הדבש אין לאוסרו בשביל כך דלית להו טעם והוי כנבילה סרוחה מעיקרא דמותרת. כתב במרדכי פ' שמונה שרצים דאם השתין תינוק בקדירה שרי משום דמסקינן דהא דמי רגלים של חמור אסורי היינו משום דשתי להו אינשי לירקונא אבל של סוסים וגמלים שרי משום דלא שתו להו אינשי והוי כפירשא בעלמא וה"ה מי רגלים של אדם ע"כ, ותרנגולת שהוא ספק טריפה שילדה ביצים שחלה קמא אסורה דהיינו ביצים שהיו במעיה בשעת טריפות אבל אותן שטענה אחר שאירע הספק מחמת שניזקק לה זכר כשירה דגם התרנגולת הותרה דיצאת מספיקא בזה דאם איתא דהיתה טריפה לא היתה מתעברת עוד והכי פסק תלמודא בנקיבה כל שאינה יולדת בפא"ט, לשון הגמ' וביעי דספק טריפה משהינן לה אי הדר טענה שריא ומק' התוס' אמאי לא חיישינן לתקלה כדחיישינן בההיא שרקפא דס' דרוסה ומתרץ דתקלה עצמה תנאי היא בפ"ק דפסחים א"נ גבי שרקפא לפרסומי מילתא הוא דעביד כדמסיק א"נ גבי ביעי דממהרת לטעון לא חיישינן. ובמרדכי פ' השוחט כ' היכא דאיכא למיחש שמא ניקב הושט דאסור להשהותו כיון דאין הטריפות ידוע איכא למיחש לתקלה משמע דאם הטריפות ידוע וניכר ליכא למיחש למידי ואפשר אפילו לזבוניה לע"ג שרי כה"ג ורש"י פי' בההיא דשרקפא דלדרוסה משום דנפישי הוי חיישינן דלמא לא מצי לאזדהורי בהו שלא יאכל חד מנייהו, וכתב בספר התרומה תרנגולת שנתנבלה ונמצא בה ביצים גמורות כשהיא נמכרת בשוק אסורות כב"ה דאסרי ואם נתערבו בשאר ביצים אין בטלין ברוב ואע"ג דאיסור הוא מדרבנן דהא משנתנבלה התרנגולת לא גדלה הביצה עוד מ"מ אינה בטילה כמו ליטרא קציעות דאינו אלא מדרבנן וא"ה באלף לא בטיל אבל ספק ביצת נבילה או שחוטה מותרות אפילו בלא נתערבו דספק דרבנן לקולא וביצים הנמצאים בתרנגולת שחוטה בקליפתן מותרין לאוכלם בחלב אבל בלא קליפה אסורין לאוכלן בחלב דנקרא בשר וגם צריך מליחה כשאר בשר, וכן כ' במרדכי בפ"ק דביצה בשם רשב"ם דגמורות היינו שגמרו קליפתן החיצונה והרא"ש כ' בשם רש"י פ"ק דביצה דגמורות היינו שנגמר החלמון אע"פ שהן מעורות בשליל ואפ"ה שרי לאוכלן בחלב הואיל ונגמר החלמון והתו'