ל”ו שערים ל

דשרי כיון דלא בלע טובא אבל הכא אפילו אי הוי כמו עלו הוי איסור וכטעם זה דהכא איסור הוא נוכל לחלק ג"כ בסברת הרא"ש לעיל דחשיב נותני טעם משום דבולעו ע"י רתיחת המים וצ"ע ע"כ גמ'] ואם הקערות או המחבת שתיהן ב"י אפילו שתיהן הן מקונחות שתיהן אסורות דטעם הקערות והמחבת נפלט למים בפעם אחת ונאסרו המים וחוזרין ונבלעין בשר בשתיהן ואוסרין אותו והרא"ש כ' דמאן דשרי נתבשל כמו עלו שרי נמי בכה"ג בקערות ובמחבת אפילו שתיהן ב"י ואפילו לריב"ן נראה להרא"ש להתיר דלא אסרינן נתבשלו אלא לאוכלן בכותח שהוא ממשו של איסור אבל הכא טעם השני אינו אלא מתערב עם טעם של חלב ושרי וכתב דמ"מ יש לאסור לפי שלפעמים נדבק בו שמנונית [הגהה אע"ג דמחבת אינו בת יומא וגם מקונחות הואיל והקערות אינן מקונחות שיורי המאכל נוגעות במחבת עצמו ומקבלת המחבת טעם ממשות של איסור כדפי' הרא"ש בתר הכי ולא שייך כאן טעם שלס'"ה לעיל דרוב הטעם מתפשט במים ודוקא גבי פליטת כלי אמרינן הכי ולא בממשות של איסור והכל אסור דקאמר בפעם א' המחבת שאב"י אי מקונחות דאז נעשה הטעם שבקערה כ'"ב גמור וחוזר ופולט לתוך המים ונאסר הכל אבל אם הקערה בן יומא לבדה אינה מקונחת לא נאסר רק המחבת להשתמש בה בשר מחמת בליעה ראשונה וחלב מחמת בליעה אחרונה משיור מאכל של קערה מכל מקום שייך קצת לאמר בכה'"ג הכל אסור ובס"ה ליתא האי לישנא ע"כ הגה] ושיורי מאכל ונאסר המחבת מממשות של בשר ואסור ע"כ וכדין דגים כך דין בצים שנתבשלו בקדירה של בשר שמותר לאוכלן בחלב או איפכא אפילו היתה הקדירה ב"י אבל אם הוחמו מים בכלי של גוים שיש בו נתינת טעם של איסור אסור ללוש בו לכתחילה באותן מים אע"ג דסתם כלי ע"ג אב"י מ"מ אסור ללוש בבתים סתמא מן המים שהוחמו בכלי ע"ג דאין להתיר נוט"ל לכתחילה אבל לאכול מפת של ע"ג דמותר דהיינו דיעבד. וכן צריך ליזהר שלא לאפות פשטידא בצד פת פן יאכל הפת בחלב כדאמרינן אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולו אסור ואפילו לא נגעו זב"ז דאזיל האי ומפטם האי ואין להתיר מטעם נ"ט בנ"ט חד בעיסה של פשטידא ומשם לעוגה דדוקא בכלי שייך האי טעמא אבל מאוכל לאוכל לא דהכל טעם אחד הוא, ובספר התרומה כתב דאין להתיר מטעם דאיסור הבלוע בחתיכה אינו. הולך מחתיכה לחתיכה כ"א ע"י רוטב משום דרוב פעמים השמנונית יוצא מן הפשטידא ונוגע ממש אל העוגה ע"כ ואפילו לאכול הפת עם בשר או עם המלח אסור פן יאכלנו בחלב, מיהו פשטידא ופלאדן אוכלין דליכא למיגזר שהרי ניכר הבשר או החלב ומסקינן דאי עבדינן כעין תורא שרי ופי' רב אלפס בגמ' פ' כל שעה והרמב"ם פ"ו דמאכלות אסורות בשינה בצורת הפת כדי שיהי' ניכרת שלא יאכל בחלב או איפכא אז הוא מותר והתו' פירש שהפת כעין תורא וליכא למיחש שיבא לשכחה כי יאכל מהר ע"כ, פסק הספר אסור לאנוחי כדא דכמחא גבי כדא דמילחא משום דאיתא לאיסורא בעיניה, ופרש"י דאין מתבשל הכמחא בתוך המלח וחיישינן דלמא אתא למיתן המלח בתבשיל של בשר אבל גבי כדא דחלא שרי לאנוחי משום דליתיה בעיניה ופרש"י שהכותח מתבטל ואינו נותן טעם בחומץ. וכ' התוס' פכ"ה והרא"ש דאין לאסור