ל”ו שערים ג

להסיר השער מן הראש או מן הרגלים נותנין עליהם מים ומטמינים אותו ברמץ על גחלים אותביה על בית השחיטה דמידב דייב דמא ושרי אותביה אלחיים מקפא קפי דמא ואסור אותביה אנחירי ודץ ביה מידי כדי שיצא הדם מן הנחירים שרי ואי לאו אסור ומיהו כשרוצין להסיר הנוצה מן התרנגולין שנותנין על הרמץ ואין קפידא בכלום משום דליכא עצמות דמעכבין הדם כמו בראש דמצריך אנחיריה ולדוץ ביה מידי ואפילו בראש כתב בה"ג דחומרא הוא דאסור באכילי וכולה רישא שרי משום חשש דוורידין כדאמרי' במרדכי פ' השוחט ובתרנגולת דלאו בר הכי הוא משליכין את הראש וכן ברגלים כשמשימים על האש להסיר השער שרי מהאי טעמא דנורא מישב שייב, ומיהו לנקוב המנעלין על הרגלים כדי שיצא הדם תע"ב, וכתב הרא"ש פנ"ה דמותר לחרוך רגלים בלא מליחה ובלבד שיסיר את הטלפים כי הם מעמידין את הדם ע"כ, ויש מחמירין ומולחין הרגלים ושוהין אותן כשיעור מליחה ומדיחין אותו קודם נתינתו על האש להסיר השער והמנעלים ואח"כ חוזרין ומולחין אותן כהוגן משום דמליחה ראשונה היתה צד הטלפים והשער שלא נכנס בבשר כל הצורך]

ט. גרסינן בגמרא אין מחזיקין דם בבני מעיים פרש"י אינם בחזקת דם לאסור אם לא נמלחו כגון דקים שסביב הכנתא וקיבה וכרס ושאר דקים וטבחיא אבל הלב והריאה והכבד וכנתא גופא יש בהן דם וצריך למלוח וכן כ' הרא"ש פכ"ה בלשון הזה וכ' עוד דמ"מ נהגו למלוח בני מעיים משום שומן הנדבק בו שאי אפשר לנקרו היטב דאית ביה שורייקי דדמא, ובספר התרומה כתב עוד טעם אחר דנוהגין למלחו משום דלא ידעינן כמה אורך הטבחיא והקיבה וכתב הרא"ש פכ"ה דמותר למולחן עם שאר בשר משום דדמא שריק ונפל דאינו נחים לבלוע כמו דגים ובא"ז פכ"ה בשם רבי שירלאין בשם ר"י אסור למלחו עם שאר בשר וכתב עוד דכרס יש לו דין כבד ולב וריאה והביא ראיה ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות דקאמר עלה נמצא עליה קורט דם אלמא אית ביה דם ולא חשיב בתורת בני מעיים כ"א הדקים שסביב הכנתא והקיבה והטבחיא וכן בא"ז ובמרדכי פכ"ה כתב דשומן אוזא יש לו דין כנתא גופא וצריך הדחה אחרונה כבשר: [קודם שער ב' שיעור מיל הוא רביע שעה וחלק כ' השעה כדמוכח ממהלך אדם בינוני ביומי ניסן ותשרי שהן י"ב שעות י' פרסאות ופרסא היא ד' מילין כדאיתא פ' מי שהיה טמא ובפרש"י שם דהיינו שליש שעה פחות חלק ומרגלא בפומי דאינשי דשהיית מליחה היא שעה והיינו לדעת א"ז וש"ד דשיעורו כפי צליית החתיכה ואשכח שיעור שעה לצליה גבי פסח כשחל להיות ע"פ בע"ש דמקדימין התמיד שעה בשביל צלית הפסח דלא דחי שבת אע"ג דאין ראיה גמורה סמך מיהא איכא. שער השני

א. בשר לצלי אין צריך הדחה קמייתא כן מוכח בהדיא מן התוס' וכן כתב הרא"ש בהדיא דלא בעינן הדחה אבל צריך שיפשוף לפי שאין לקצבים סכינים מיוחדים לחלבים. ב. וכ' התוס' פ' כיצד צולין שר"י קבל מר"ת דבשר לצלי