ל”ו שערים כה

רותחין לבשל כדי שימותו הזבובין מיד בתוך הפולין קודם שיפרשו לחוץ בתוך המים צוננים פן יצאו לתוך המים חיים ונאסרו שם ומתו מחמת רתיחת המים ואוכלן בקצרה ע"כ, וכ' התוס' וכן הרא"ש פא"ט דגם לשמואל אין לאסור התולעים שנמצאו בפולין ובחמיצין תחת הקליפה והקליפה משמרת מבחוץ וכשמסירין הקליפה מוצאין היבחושין תחתיהם לפי שמונחים במקום צר ולא קרינן ביה שהע"ה כל זמן שלא ריחש על הארץ וכן פרש"י גבי קישות שהתליע באיביה כיון דמהלכת התולע בתוך הקישות באיביה המחובר לקרקע הוה כמהלכת בקרקע אבל אותן שבשרבטין או בפירות אסורין לפי שרוחשין בתוכו ע"כ. וכעין זה כתב בהגהה במיימוני בפ"ב דמאכלות אסורות. תולע שבקלח שבירקות ודחוקים מבפנים שאין חלל במקומו שיוכל לרחוש ולילך כאשר הם שם אין בהם משום שהע"ה, וכן פרש"י וכן הוריתי על הני מבשלי קליות חטים ואומרים שמצוים בהן תולעים בין קליפה לחטין והתרתי מטעם זה לשון מורי ורבי מאיר ז"ל ע"כ. כתב הרמב"ם פ"ב דמאכלות אסורות כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין לא יאכל עד שיבדוק בדוק הפרי מתוכן שמא יש בו תולע ואם בשלו הרבה פירות יחד ונמצא תולע באחד מהן הרי הפסק הכי לר"י אפי' לא ניקב לחוץ דקיי"ל כש כשמואל ולר"ת דוקא בניקב לחוץ ואם הפרי שבו התולע כ"כ גדול שיש בו ס' לבטל טעם התולע זורק התולע עם מעט קליפת הפרי סביב התולע ואוכל השאר וכ"ש שאר פירות שנתבשל עמו ואם הפרי קטן או קיטניות שאין בו ס' לבטל טעם [הגהה קבלתי דתפוחים הנמצאים במעהרן בתחילת הקיץ שקו' אונגריש אפעל אין לומר בהן דודאי יש בו ס' מן התולע שבו וצ"ע בשאר פירות הקטנית דנראה לעינים דאין בהם ס' נגד התולע אך שמעתי שגדול אחד נותן טעם לדבר איפשר ליה שנ"ט בתולע הוא מועט דרוב גופו סרוח מעיקרו הוא דו"ק]. נעשה כל הפרי חתיכה דאיסורא וצריך ס' במים ובשאר פירות לבטל אותו פרי או קיטניות. וכתב הרא"ש בתשובתו שמהר"מ שיער שאין לך שום פרי שלא יהא בו ס' נגד התולע שבו. מסקינן תולעים שנמצאו בכבד או בחתיכת בשר אסורין ובחתיכת דג מותרין דבבהמה אסירי משום אבר מן החי דלא הותרו בשחיטה אבל דגים דבאסיפה בעלמא שרי מותרין ומיהו מסיק שם דאף בדגים אסירי, והלכתא בקוקיני אסירי, ופר"ת תולעים שבדגים דעילי באוסיי כי ניים ומעלמא אתו והלכך קי"ל דכולהו אסורין בין תולעים הנמצאים בחתיכת בשר בין הנמצאים בחתיכת דגים וכ"ש בבני מעיים דאיכא למימר מעלמא אתי, והרא"ש פא"ט כתב תולעים הגדילים בדגים בין עור ובשר שרינן, ובא"ז כתב תולעין הנמצאין בחוטמים של דגים ובמעייהו אסורין ע"כ. אבל אם לאחר שחיטה שנשחטה הבהמה באו תולעין או שבאו בגבינה או בדגים מחמת סירחון אז אף התולעים עצמן מותרין אפילו דפירשה לגג התמרה אסור משום שהע"ה ה"מ כשפורש מחיים אבל כשתולעים מתים שנמצאו בקערה שנפלו מן הבשר כשהוא סרוח אין בכך כלום ולא חיישינן שמא פירשו מחיים לחוץ דמסתמא אותן שהן חיים נפלו מן הבשר כשהודח הבשר וכתב הרא"ש פא"ט ראוי היה