ל”ו שערים כג

בטיל היינו דוקא כשהן אסורין מחמת עצמן הן כלומר שהן שורש של איסור אבל אם אינה אסורה אלא מחמת שבלעו איסור בטילה אע"פ שבלעו איסור כ"כ שנאסרו ולא היה בהיתר לבטל האיסור מ"מ בטלין כיון שאינן אסורין מחמת עצמן, אבל בשר שהוא בלוע מחלב והיא חתיכה הראויה להתכבד אינה בטילה, והיינו טעמא דכאן דכל חד באנפי נפשא שרי וכשנתערבו גזירת הכתוב הוא דליתסרי חשוב ממש שורש האיסור ודמי לחתיכת נבילה הראויה להתכבד דלא בטלה, והכי תנן אלו אסורין ואיסורן בכ"ש חבית של יי"נ ובשר בחלב פי' חתיכות בשר בחלב הראוין להתכבד שנתערבו, ודבר שבמנין או כה"ג דבאלף לא בטל שנתערב ערב בהיתר ושוב פירש א' מן התערובות אותו שפירש אסור ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש גזירה שמא יקח אחד מן הקבוע כדאמרינן התם ול"ד לט' חנויות דאמרינן והנמצא הלך אחר הרוב וכל דפריש מרובא קא פריש דשאני התם דהאיסור ידוע וניכר הקביעות וליכא למיחש שמא יקח מן האיסור דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ובלאו הכי יכול ליקח נבלה מן השוק אם ירצה אבל בדבר המעורב באיסור ובהיתר יחד דמה"ת חד בתרי בטל אך מדרבנן אסור מפני שהוא דבר שבמנין או בריה או כה"ג כי שרית ליה כי פריש ליה אתי ליקח במקום שהוא יחד כפר"י. אך ר"ת היה מתיר אם בא זאב ודריס ב' או ג' בהמות ונתערבו אותן בהמות עם בהמות אחרות ושוב פירש אחת מטעם דכל דפריש מרובו קא פריש ולא חיישינן שמא יקח מן הקבוע כדאיתא התם חומרא דקדושים שאני. וז"ל י"ד בסי' ק"י בעלי חיים ושאר דברים חשובים שנתערבו בהיתר שאינן בטלים אפילו באלף ואפילו פירשו אחד מהם מן הרוב אסור דחיישינן שמא יקח מן הקבוע. וכתב הרשב"א דוקא שהפרישו במתכוון אבל ממילא לא. וא"א ז"ל כתב אפילו ממילא נמי פירש נמי אסור ומיהו דוקא כשפירש אחר שיודע התערובות אבל אם פירש קודם שיודע התערובות מותר דבהא לא שייך למיגזר דהא אכתי כולן בחזקת היתר הן ואפילו אם פירש בפנינו מותר כיון שעדיין לא נולד הספק, בעלי חיים או בריה וכה"ג ונתערבו ונאכל א' מהן או נפל לים בענין שנאבד מן העולם בשוגג מותר כל האחרים שאנו תולין לאמר האיסור הלך לו. ופר"י דוקא שנפל מעצמו אבל אם הפילו אפילו בשוגג אסור דקנסו שוגג אטו מזיד. וכתב א"א ז"ל שאם הפילו קודם שנודע התערובות שרי דלא שייך למיגזר כאן שעדיין לא נודע התערובות, ודוקא נאבד מן העולם אבל פירש בעלמא לא ע"כ. ובסיגנון זה כתב בא"ז פג"ה. וכתב עוד בי"ד סק"י דהא דשרינן היכא דנאבד מן העולם היינו דוקא לאכול הנשארים שתים שתים יחד דממ"נ איכא חדא להיתרא אבל לאוכלם אחד אחד או שאוכל כולם אדם א' אסור ע"כ, ועוד פר"י דאין להתיר מטעם ס"ס דנימא בשן דרס ואין דריסה אלא ביד ואפילו אם דרס ביד שמא אינו זאת דכל דבר שספיקו הראשון דאורייתא והוא דבר שבמנין או בריה או חתיכה הראויה להתכבד ונתערבו באחרים אסור ואפילו באלף לא בטיל כאלו נתערב ודאי של איסור שהרי קודם שנתערב נמי הוי הספיקות דאורייתא אסור