ל”ו שערים כב

פג"ה די"א דחתיכה חיה לא חשיבה ראויה להתכבד ודברי הכל הוא זה. וגם י"א דכבש שלם ואווזא שלמה לא חשיבה ראויה להתכבד ודברי הכל הוא, וי"א דתרנגולת בנוצתה לא חשיבה ראויה להתכבד וליתא אלא כל ענין ודבר שיכול לתקן בענין שיהא ראויה לתת לפני האורח נכבד בין ע"י חתיכה בין ע"י בישול או הסרת הנוצה חשיבה שיבה ראויה להתכבד וכל כיוצא בזה ע"כ, ובסמ"ק במצות ב"ב דחתיכה חיה אינה בטילה דחשיבה שפיר ראויה להתכבד בלא בישול אבל בלא הסרת הנוצה לא חשיבה ראויה להתכבד, וכ' עוד בסמ"ק וז"ל אמרינן בנדרים בני מעיים דאכלינהו לאו בר אינש א"כ אינו ראוי להתכבד, ומכאן הורה ריצב"א על קורקבן של תרנגול טריפה שנתערבה ערבה עם קורקבן טהורה שהוא בסל ברוב ונראה דה"ה לענין טברייש בלע"ז ושאר בני מעיים ע"כ, וכ' בא"ז פא"ט מעשה בא לפני ר' בתרנגולת טריפה שניקב קורקבן שלה שנתערבה בכשירות ודימו שומן בקורקבן במקום חיבור הקורקבנות ואידמי לגמרי והכשיר ר' אחרות ע"י כך, וכך כל דבר שהוא בריה לא בטילה בהיתר אם מכירם יסירם והרוטב בנותן טעם דאפילו אחר שהסיר האיסור צריך ס' לבטל במיחוי של איסור וכן בדבר שהוא בטל ברוב כגון חתיכה שאינה ראויה להתכבד ושאינה בריה צריך ס' לבטל של מיחוי שאינה בטלה ברוב אלא דבר שהוא בעין ואינו נבלע בהיתר ואם אינו מכיר הבריה אינה בטילה דבריה לא בטל אפילו באלף, ובא"ז מס' ע"ז כתב דבריה בטילה בתתק"ס כמוה והביא ראיה מירושלמי, והרא"ש פג"ה כתב ג"כ ההיא פיסקא והראיה ומסיק עלה דלא נהירא ופי' הירושלמי בענין אחר, ועוף טהור נקרא בריה אף במתה ודקאמר ריסק ט' נמלים ואחד חי ר"ל שלם אבל עוף טהור שנתנבלה אפילו כולו שלם לא מיקרי בריה כך פסק ר"י. וכ' הרא"ש פג"ה הטעם בשם ר"י דכל דבר שאם תחלוק ולא תהא שמו עליו קרוי בריה ועוף טמא אם יחלק נקרא נבילה כמו נבילה שלימה דנבילה לאו שם העצם הוא אלא שם התואר ודוקא שהבריה שלימה אבל חתוכות מקצתן אפי' כולן יש עם ההיתר בטל בס', וי"מ דאם רוב שהרג טמא שלם חשוב בריה וכן משמע גבי נמלה דחשוב רוב ככולו ולא בטיל בס' ויש דוחין דההיא לענין טומאה אבל לא לאיסור אכילה. וכתב הרא"ש פג"ה והוכיח מפ' התערובות דאם נפרשו מקצתן לא תלינן דהאיסור נפרש וליבטל ואפי' אם רובו נפרשו לא אמרינן איסור ברובא איתא [הגהה, והטעם נראה דאע"ג דבכל דוכתא תלינן ברוב הכא איכא למימר דכל שנשתנה מבריתו מרוב נשתנה וא"כ האיסור והשלמים אסורים אפילו הן מועטין וכן כל דבר שבמנין שרגילין למכור במנין כגון ביצה של טריפה ושל נבילה או פירות גסות של ערלה אפילו באלף לא בטיל. כתב הרא"ש פג"ה דגיד הנשה דחשבינן בינן בריה אף חתיכה הראויה להתכבד שנתבשלו עם ההיתר אע"ג דקי"ל דאם אינו מכירו אפילו באלף לא בטיל מ"מ הרוטב מותר אם יש שם ס' דהרוטב תלוי בנתינת טעם וביותר מ"מ לא יהב טעמא ע"כ, והא דחתיכה הראויה להתכבד או בריה או דבר אחר שבמנין לא