ל”ו שערים כא

אעפ"כ אם מכירו האיסור אח"כ יסירנה וכשיתרבה עליו מצא מין את מינו וניעור והו"ל כאלו הוכר האיסור וכן כל שאר איסורין שבתורה שלא היה בהיתר לבטלה ונתרבה ההיתר בשוגג חוזר ההיתר ראשון וניעור. כ' המרדכי וז"ל מכאן פסקו פוסקין דאם חתיכת איסור נפלה בס' דהיתר ולא בא להעלותם עד שנפלה אחרת הרי זו אסור' אם אין בהיתר לבטל את שתיהן אבל אם הכיר בה וידע שיש בהיתר לבטלה אפי' אי נפלה אחרת אין צריך כדי ביטול שתיהן. וכתב בא"ז במס' ע"ז דרבינו יואל התיר ג"כ היכא דידע בה דנפל הראשונה אבל אי לא ידע אסור וראבי"ה אסר אפילו ידע בה, וא"ז הגדול הכריע כר' יואל ע"כ. כתב הרמב"ם פט"ו דמאכלות אסורות אסור לבטל איסורין של תורה לכתחילה ואם בטלם הרי זה מותר ואעפ"כ קנסוהו חכמים ואסרוהו ונ"ל שכיון שהוא קנס חכמים אין אומרים על תערובות זאת אלא על זה העובר שביטל האיסור אבל לאחרים הכל מותר אבל באיסור של דבריהם כגון בשר עוף בחלב מבטלין האיסור לכתחילה ע"כ, וכ' שם בהגהה דר' שמחה הורה על מי חלב שנפלו לתוך תבשיל של בשר וציוה להוסיף מים כדי שיתבטלו מי חלב בס' דמי חלב דרבנן, וצ"ע בתוס' דפ' כל שעה דפ' ר"י גבי קדירות בפסח דהא דמבטלין איסור לכתחילה היינו ביבש שאין לו שורש מן התורה כגון מוקצה וכן כתב ראבי"ה ע"כ, והרא"ש פ"ק דביצה כתב דלא מבטלין איסור דרבנן לכתחילה אלא היכא דמיקלי קלי איסורא כגון עצי מוקצה שמרבה עליה עצים מוכנים ומדליקן אבל בענין אחר לא וכן כ' במרדכי בפ"ג דביצה בשם רשב"א: שער י"ח

וקי"ל דחתיכה הראויה להתכבד לפני האורחים אינה בטילה ואפילו באלף ומעשה בא לפני ר"ת בתרנגולת שלא נטלה נוצתה שנתערבה בב' שחוטות והתיר ר"ת דהואיל ולא נטלה נוצתה אינה ראויה להתכבד לפני האורחין כמו שהיא אבל חתיכת נבילה שלא נמלחה בכשירות אע"פ שאינה ראויה להתכבד כמו שהיא אינה בטילה דמליחה לא הוי מחוסר מעשה אבל נטילת נוצה הוי מחוסר מעשה. ומיהו דאיתי כמה גדולים עושים שגם בנבילה אומרים שהיא בטילה, ורגלים של נבילה שלא ניטלו טלפים ונתערבו בכשרות אינן ראוין להתכבד ובטלין ברוב ואותן האוסרין בנבילה אוסרין גם ברגלים שראוין להתכבד, וג"כ י"א שיש לאסור ברגלים משום דהוה דבר שבמנין שדרך העולם למכור ב' או ג' רגלים ואנו נוהגין דמתבטלין. וז"ל סמ"ק במצות ב"ב הורה ריצב"א על רגלים של ספק טריפה שנתערבו עם רגלים אחרים של היתר שאינם בטלין ברוב והיא גופא קשיא דהא אפילו ודאי טריפה הי' להם להתבטל לפי מה דמסקינן דהלכה כר' יוחנן דאמר אותו שדרכו למנות שנינו ושמא משום חשש כיבוד נגעו בו דמסתמא רגל של בהמה גסה עשויה להתכבד ושל דקה נמי אפילו את"ל דאינו עשויה להתכבד מ"מ לא פלוג רבנן ואם לא ניטלו טלפיהן צ"ע, כתב הרא"ש