ל”ו שערים כ

במינו וחלב ובשר ב' מינין חן ושומן הלב ושל בין הדקין מיקרי חלב וחלב פרח ורחל מין אחד הוא ושומן של צלעות וחזה ואליה ושומן הירך שומן הוא ומקרי בשר ולא חלב כבש ואיל ורחל מין אחד הוא ושומן הדקין של עופות ושל דגים ב' מינין הן ע"כ א"ז בסוף עבודה זרה] [הגהה, לפום רהיטא משמע בא"ז דמבשא"מ בדבר יבש בטל ברוב ויש לדחות] אבל מין בשא"מ בדבר לח צריך ס' היינו טעמא דמין במינו דאפילו אם נמלח ונתערב או נתבשלו ויהיב איסור טעמא בהיתר אי הוי היתרא רובא מדאורייתא חד בתרי בטיל והלכך לא גזרו רבנן ביבש אבל מין בשא"מ דמה"ת בעינן ס' אם נמלח ונתערב איסור בהיתר גזרו רבנן ביבש דבעינן ס'. ובי"ד בס' ק"י כתב דלכאורה נראה דכל דבר יבש בין מב"מ בין מין בשא"מ בטל ברוב אבל כתב ג"כ שבעל התרומה כתב דדוקא במינו ברוב ולא בשאינו מינו ע"כ, וי"א דדוקא לשני בני אדם מותר דבר יבש שנתבטל אבל לאדם אחד לא משום דודאי קאכיל איסורא מיהו ר"ת מתיר אפילו לאדם אחד ומ"מ דוקא בבשלם בשתי קדירות אבל בקדירה אחת לא דממ"נ טעם האיסור נפלט בה והיינו דוקא דבר לח דלא בטל ברוב, מיהו רבי' משה מתיר לבשלם אפילו בקדירה אחת דהואיל ונתבטל גם האיסור נעשה היתר, וכמו זה כתב הרא"ש פג"ה אבל דבר שאינו בריה ולא חתיכה הראויה להתכבד בטל ברוב ואפילו איסור דרבנן לית ביה, ויראה דמותר לאוכלה כאחד דגזה"כ הוא דכתיב אחרי רבים להטות הלכך חד בתרי בטל ונהפך האיסור להיות היתר גמור ומותר לאוכלו כולו כאחת ומדרבנן החמירו במב"מ היכא שנתבשל יחד קודם שנודע תערובתו ולא נקרא עליו עדיין שם היתר להצריכו ס' אע"ג דלא יהיב טעמא גזירה אטו שאינו מינו אבל מב"מ בדבר יבש ונודע תערובתו נעשה היתר גמור ואע"פ מדרבנן לא אצרכי כיון דאף אם נתבטל לא יהיב טעמא, ועוד כתב הלכך נראה דאם בישל שלשתן יחד או אם בישלו עם החתיכות מותרות הכל מותר דאחר שנודע תערובתו ויתבטל ברוב ונהפך האיסור להיות כולו היתר ויכול לאוכלו כולו בבת אחת שוב לא יתכן לומר על פלטת שתאסר ע"כ. ובסמ"ג מצות ב"ב כתב דיש להחמיר שלא לאכול אדם אחד. כתב בא"ז במס' ע"ז דבר יבש חד בתרי בטל ומותר באכילה אף מדרבנן ודוקא במב"מ שאינו מכיר בחתיכת האיסור שאם מכירו יזרקנו ואם הוא דבר יבש ולא אסור אלא מדרבנן בנן אם נתערב אפילו חד בחד מותר באכילה לשני בני אדם ע"כ. ויש נוהגין שהאיסור בטל ברוב להשליך אחד והשאר מותר וזה אין צריכין ודוקא גבי תרומה צריך להרים אחד מפני גזל השבט אבל בשאר איסורא דלא שייכי הא לא צריך לא בדבר לח ולא בדבר יבש שנתבטל, ובא"ז מס' ע"ז כתב דנבילה א"צ להשליך אחת אבל באיסור הנאה צריך להשליך אחת כי היכי דלא ליתהוי איסור הנאה ואם הנבילה של ישראל אחר יפרע לו את שלו. כתב הרא"ש פג"ה יבש ביבש שנתבטל חד בתרי וכן לח בלח חד בס' ונתרבה עליו איסור חוזר וניעור עליו איסור הראשון וכתב הטעם אע"ג דנתבטל ונעשה היתר גמור כולו