ל”ו שערים יז

כשמואל דאומר תתאי גבר ואדמוקיר ליה בלע פורתא הילכך אם עירה רותחין על התרנגולת צריך קליפה ולא יותר ולפעמים אפילו קליפה לא בעי אם ראש התרנגולין למעלה דאז הנוצות שוכבות ומגינות בפני הרותחין כך כתב במרדכי פ' כירה. וכתב בסמ"ג במצות דם דלכתחילה אין למלוג התרנגולין אלא בכלי שני: שער ט"ו

א. בדין ריחא מילתא היא פליגי רב ולוי רב סבר אפילו בשר ש שחוטה שמינה שצלאו עם בשר נבילה כחושה אסור משום דהשחוטה השמינה מפטמת הכחושה הנבילה והדרא הנבילה ומפטמה השחוטה וכ"ש אי הוי איפכא ולוי סבר דריחא לאו מילתא היא ואפילו נבילה שמינה ושחוטה כחושה שרי, ופסק רש"י כלוי [גבי ריחא, הכי פרש"י לשם וצ"ע קצת מ"ש מחתיכה שמינה שבתוך דאמרינן לעיל אינו מפעפע כיון דהאיסור שהוא דם אינו מפעפע וכאן נמי האיסור שהוא כחוש הוא ויש לחלק דבפטום וריחא ע"כ] משום דרבא קאי כותיה בבת תיוהא מצי קאי כוותיה וכן פסק רב אלפס כלוי ור"ת פסק כרב דסוגיא דשמעתא כותיה ורבא דשרי בבת תיוהא מצי קאי כוותיה דגבי פיטום נבילה ריחא מילתא היא ול"ד לבת תיוהא, וכן הוא מסקנת הרא"ש כר"ת. וכן ריב"ם רצה לאסור אפילו בדיעבד פשטידא של ישראל שאפו אותו עם פשטידא של גוים, והרבה גדולים נחלקו עליו בדבר אי קיי"ל כרב או כלוי. ואומר ר"ת אפילו מאן דאסר לא אסר אלא בתנוריהם שלהם דנפיש פיטמייהו אבל בתנורים שלנו שרי לאפות פת עם הצלי. וכן כ' התוס' דאפילו פשטידא ופלדין אין לאסור בתנורים שלנו שיש אויר הרבה בתנור וההבל מתפשט, וכ' המיימוני וכן הסמ"ג במצות ב"ב בשם רבותיו תנור שהוא מחזיק י"ב עשרונים של מצה זהו תנור גדול. וז"ל הרא"ש בפ' בתרא דע"ז ודוקא בתנורים קטנים שלהם שהיו מכסין פיהם כדמוכח פ"ק דשבת ולכך נכנס ריחו של זה בזה אבל תנורים שלנו דפיהם פתוח אין לחוש, ובמרדכי פג"ה כ' בשם ר"מ דלר"ת שרי לכתחילה בתנורים שלנו פת עם צלי של היתר ושל איסור דוקא בדיעבד אא"כ מכוסה בבצק וי"א איפכא דדוקא תנורים שלהם שפיהן למעלה שרי למ"ד אבל בתנורים שלנו שפיהם מן הצד מחזיק ריחו ומפטם כל דהו כ"ע מודו דאסור לכתחילה. וכתב בה"ג דהלכתא כלוי ואף לוי דעבד עובדא בגדי וד"א דוקא בדיעבד דכבר נצלה והכשיר. וכן כ' א"ז במס' ע"ז דלכתחילה ריחא מילתא היא, וכן כ' רש"י דלוי מודה לכתחילה והתו' הקשו עליו ואפי' אם בדיעבד אפו פת עם צלי אסור לאוכלו בכותח משום דאפשר למיכלה בלא כותח והוי בלכתחילה, וראב"ן כתב והווי כהני נקיי הדעת שבמגענץ לעשות כיסוי לפשטידא באופין אותו עם פת וכן לפלאדין אבל בלא כיסוי הוה כפת חמה וחבית פתוחה דאם יש כופין שפופרת של ביצה ע"פ הנקב שלא יצא ריחה ע"כ, והכי מסקנת האלפס ורש"י