ל”ו שערים טו

אסור אפילו דיעבד ולא חילקו בין מניקה לשאינו מניקה וצריך לחטט אחריו שיניק אם לאכול אחריו בשר. ובמרדכי פכ"ה כתב הועתק מראבי"ה תשובת רש"י וז"ל ועל הכחל אני משיבך דאני לא שמעתי קורעו ומוציא את חלבו להתירו עם בשר לא לכתחלה ולא בדיעבד אלא להתירו בפני עצמה וכחל שנתבשל עם בשר אסור בס' ולא חילקו בו בבא"ז לעיל. ה. ואם נתבשל עם בשר אפילו יש ס' כתב בסמ"ג במצות ב"ב וכן הרא"ש פכ"ה דכחל לעולם אסור רק התבשיל והקדירה מותרות והטעם מפורש שם היטב ולר"ת ולראב"ן לצלי ולקדירה בלא בשר מותר לכתחלה בקריעה קצת וי"א אפילו בלא קריעה כלל לצלי ולקדירה עם בשר בעינן קריעה ש"ו וטחו בכותל לכתחילה ואם לא קרעו רק קצת מותר בדיעבד ואם לא קרעו כלל אסור עד ס' וכן הדין לרב אלפס פכ"ה אך לקדירה בלא בשר אסור לכתחלה בלא קריעה ש"ו ובדיעבד מותר ונהגו כרש"י לפי שראב"ן נידה והחרים שלא לעשות כמותו וכר"ת ולפרוץ גדר שגדרו ראשונים כהאי לישנא איתא במרדכי פכ"ה. ו. והיכא שנתיבש הכחל מאד ונתבשל אפילו בהדי בשר הורה ר' יחיאל להתיר אפילו לפרש"י ואינו מצריך ס' לפי שחלב שחוטה דרבנן וביבש לא גזרו וכתב בא"ז בשם תשובות הגאון דנהגו במתיבתא דלא מבשלי כלל אלא צליה ליה ואם מיובש מעיקרא שרי לבישולי ליה. ז. והכחל שנצלה או שנתבשל מותר לכתחלה לחותכו בסכין בקריעה ש"ו וטחו בכותל איירי כדמוכח מתוך הראייה והיינו בסמ"ק לקמן בפנים והכי איתא בהדיא בטורים ס' צ' ע"כ] של בשר אע"פ שהכחל רותח וכן מותר להניח בקערה שהי' בה בשר אע"פ שהוא עדיין רותח וכן כתב בספר התרומה בס"ט ובמרדכי וכתב בתשובות דנהיגי כל ישראל דלא לבשל כחל כלל, וז"ל סמ"ק במצות ב"ב והנה נהגו העולם שלא לבשל כחל כלל עם בשר אפילו בקריעה ש"ו וטחו בכותל וכו' עד והיה אומר דמהאי טעמא נהגו שלא לבשל בקדירה כלל אפילו בלא בשר לפי שסופו לבשל בשר בקדירה והוי כמו עם בשר והיה אומר דכבר היה נוהגין להיות להם קדירה מיוחדת לבדה לכחל ומיהו אין לסמוך על זה עכשיו שאין רגילות בכחל כ"כ הלכך איכא למיחש דלמא אתי לבשל בשר אח"כ בקדירה [וצ"ע מ"ש מקדירה בלא בשר ושמא מה שהחמירו בקדירה אינו משום בשר אחרי כן אלא משום דלמא אתי לבשל בשר עם כחל וזה לא שייך בסכין ע"כ.] ח. ואם נמלחה הכחל עם בשר הואיל וכל המליחות שלו שאנו מולחין בכלי מנוקב הוא א"כ מותר כמו בשר ובשר דכל זמן שהבשר פולט אינו בולע וכשנח הבשר נח גם הכחל ואפילו גבי דם דאורייתא אמרינן כהאי טעמא כ"ש גבי חלב שחוטה דרבנן ואין לומר שאני דם דשריק ונפל אבל חלב סריך ונדבק דהא דריש מרימר הלכך כחלא עלויא בשרא דיעבד שרי וה"ה במליחה והטעם דחלב שחוטה דרבנן הלכך ידיח הבשר שתחת הכחל ודיו: