ל”ו שערים יג

פכ"ה דהא דבעינן קריעה שתי וערב וחתיכא לגבי תחת הכבד היינו דוקא אם רוצה לבשלו אחר הצליה או אחר המליחה לפר"ת אם לאו כולו צלי בעינן קריעה שו"ע וחיתוכה לתחת וכתב בסמ"ג דנהגו העולם לתחוב בו קיסם או קוץ בשעת צליה ומיהו הצולה אותה כדי קליפה ולבשלו אח"כ נכון לקורעו שו"ע כדפר"י בפנים, ובא"ז תמיה על מנהג שתוחבין בו קיסם ומנקבין בו נקבים וכתב בשם ר' שרלאון שאין לשנות משמעות ההלכה וכן היה נוהג ר"י ז"ל לקרעו ש"ו ע"כ. ג. ואם נמלח או נצלה עם בשר בין עילוי בשרא בין תותי בשרא ק"ל דשרי בדיעבד דדם משרק שריק אבל רש"י כתב דלכתחילה לא שרי בצליה אפילו תותי בשרא בשפודין שלנו דלפעמים מגביהין צד זה ולפעמים צד זה אבל במליחה כתב בסמ"ג וטורים דשרי לכתחילה תותי בישרא ע"כ. ד. ואנו נוהגין שלא למלוח כבד קודם צליתה אבל לא מצינו איסור זה בכל התלמוד וכתב במרדכי פכ"ה בשם ראבי"ה דאם צלו כבד ולא הדיחו אח"כ במים ונתנו בקדירה אין לחוש אע"ג דכ"ר לכלוך מהול בעלמא הוא ע"כ. ה. ואם הכבד דבק בעוף ונתבשל עמו אם הכבד שלם ודבק בהחתיכה שאין בחתיכה ס' נגד חתיכת כבד הדבוק בה אז כל החתיכות אסורין וצריך ס' מן הרוטב ושאר בשר של התיר לבטל העוף שלם או חתיכה שהכבד דבוק בה וראיה מירך שנתבשל בו גיד הנשה דאם יש בנותן טעם רק בירך אסורה וכן כתב בסמ"ק במצות דם שרש"י הי' משער כה"ג בכל חתיכה אפילו אם היה כל שעה מכוסה במים וכן כתב במרדכי פג"ה שרבינו ברוך כ' דדוקא בדם וכה"ג אמרינן חתיכה עצמה נ"נ אפילו ע"י איסור מועט אם אין בה ס' לבטלה משום דאי אפשר להפריד האיסור משם וכן כ' בא"ז. ו. אבל כלי מתכות או עץ הדבוק בחתיכה הואיל ואפשר להפרידו ע"י הגעלה או ליבון אם נפל איסור על מקצת הכלי לא אמרינן כולה נבילה הוא ויצטרך לשער בעד כל הכלי אלא משערינן כפי האיסור שנפל אא"כ אינו יודע כמה איסור נפל משערינן כל הכלי בכבד הדבק בעוף. ז. אבל אם הכבד נפרד מן העוף אז בכוליה קדירה משערינן. ח. ואם צלו העוף וכבד מחובר בו או נפרד ותחוב בתוך העוף דעוף עצמו מותר מבחוץ על פני כולו רק שקולפין מעט סביב הכבד וזורקו לחוץ והשאר מותר דדמא מידב דייב וי"א אפילו קליפה לא בעי כשנצלה בתוך העוף. ט. וטחול ק"ל דשומנא בעלמא הוא ולא בעי קריעה ש"ו וחתוכא אבל מ"מ צריך למלוח אותו לקדירה דמה שפולט דם ובכריתות חשיב דם הטחול בלאו: שער השנים עשר

א. דיני הלב תניא הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו וסותר פרש"י דוקא דם שבלב אסר אבל בשר הלב מותר משום דשיע ואינו בולע כדאמרינן שאני לב דשיעא וא"כ לב שנתבשל עם דמו בקדירה סגי