ל”ו שערים יב

ותתאי גבר כשמואל דתניא כותיה וכן הדין אם החם למטה והוא האיסור והיתר צונן למעלה העליונה שהוא היתר נאסר לפי שהתחתון גבר ומחמם העליון שהוא בולע מן התחתון שהוא איסור ואפילו אם החם של מטה היתר הוא והעליון הצונן איסור אפ"ה נאסר התחתון לפי שהוא התחתון גבר ומפליט העליון שהוא איסור ובולע אותו פליטה ואין לו דין רותח ע"י מליחה שאין לו כח להפליט דבר שאינו מלוח אבל אם הצונן למטה בין איסור בין היתר ועליה החם אין ההיתר נאסר כי התחתון גבר ומקרר העליון ואינו מפליט וגם אינו מבליעו טעמו בעליון מיהו קליפה בעי דעד דמיקר ליה פורתא בלע, וז"ל סמ"ק במצות דם חתיכה בחתיכה יקלוף את מקומן ותימא מ"ט מחם בתוך חם דאיתסר כולו ושמא י"ל דהתם גבי חם מיירי זעג"ז והתם מיירי זה בצד זה וכן איתא במרדכי בפ' כיצד צולין בשם מהר"ף וכ' התוס' בשם ר"ת דבשר רותח שנפל לתוך חלב צונן שרי החלב לגמרי ואע"ג דחם לתוך צונן בעי קליפה בדבר דלא שייף קליפה מותר וריב"א הי' מצריך ס' לכדי קליפה: שער האחד עשר

א. דיני כבד לרש"י הוה הפסק הכי אם בישל כבד בקדירה לאחר שנמלחה ושהתה שיעור מליחה והודחה במים הותר הכבד כי הכבד לעולם מפליט דם מחמת דמו ואינו בולע לפי שטרוד לפלוט אבל מ"מ לכתחלה אסור לבשלה אפילו לבדה דנהי נמי דאינה בולעת מ"מ אוסרת הכלי שבולע מן הדם ואם נתבשל בשר עמו הבשר אסור לפי שבולע דם הכבד שלא מהני ביה מליחה ולפר"ת אם לא נמלח ככל הצורך כך הדין ממש ואוסרת ואינה נאסרת אבל נמלח הוא כדין שאר בשר מותר לבשלו עם בשר כמו שמותר לבשלו עם בשר לצליה דמעשים בכל יום דנותנים כבד לאחר צליה בקדירה של בשר וה"ה במליחה דמלוח כרותח דצלי ושיעור מליחה כשיעור צליה, ושמעתתא דכבד מפורשת היטב בין לפרש"י בין לפר"ת ויש לעשות כרש"י גבי כבד ואי אישתלי ועביד עובדא כר"ת עביד, [פי' לכתחילה יפסוק המורה כרש"י ואי אישתלי ופסק כר"ת לא מהדרינן עובדא כך קבלתי והכי משמע לעיל ובסמ"ג במצות דם] כתב רב אלפס דשדרו ממתיבתא דהאידנא לא בקיאינן בחליטה וספק איסורא לחומרא ולא שרי למיכל כבדא שליקא אלא היכא דטוי לה מעיקרא ובשלו בתר הכי, וכתב הרא"ש דלא אתא רב אלפס למיסר דיעבד כבדא שליקא דלא מטוי כבר דמסתמא לא פליג אמתניתין דכבד אוסרת ואינה נאסרת ולא מפליג בין שלוקא ובין מבושלת אלא מנהג דשדרו ממתיבתא כתב דלא שרי למעבד הכי לכתחילה והרמב"ם פ"ו דמאכ"א אסר אפילו בדיעבד וכל המחברים לא כתבו אלא לשון לכתחילה דנהגו שלא לבשל כבד וכתב בסמ"ק במצות דם ובמרדכי פכ"ה הטעם כדלעיל משום הקדירה שנאסרת ועוד טעם אחר בסמ"ק משום דלא בקיאין מתי קרוי שלוקא ושלוק איכא מ"ד דאסר ולא שרי אלא דוקא מבושל ומשו"ה כתב דאין לבשל כבד כלל כ"א לאחר צליה גמורה. ב. וכתב הרא"ש