ל”ו שערים יא

להיות נבלע בדבר אחר אבל אין לו כח להפליט דבר תפל הנוגע בו או שמונח עליו וכן הדין גבי בשר שחוטה ונבילה אם הנבילה מלוחה אז הכשרה אסורה לפי שפליטת הנבילה נבלע בה אבל אם הנבילה תפלה אפילו אם הכשרה מלוחה מותר דק"ל טהור מלוח וטמא תפל מותר, וכ' א"ז שמדיח הטהור המלוח היטב במים שנוגע בטמא ודי בזה בלא קליפה וגרידא וכתב עוד שמעשה היה שנמצא חלב צונן על דגים מלוחים והתיר ר"י והקשה הרא"ש פכ"ה אההיא דטהור מלוח וטמא תפל מותר וז"ל וא"ת כיון שנמלח הטהור ומונח על הטמא או תחתיו או בצידו הרי נמלח גם הטמא ממלח שעל הטהור וי"ל כגון שנמלח הטהור מכל צדדים רק במקום שנוגע בטמא לא נמלח א"נ במה שנוגע הטמא בטהור המלוח אינו נחשב בשביל כך רותח דבשר אינו יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה ע"כ. ב. ומ"מ בשר הנמלח רק קצת כגון לצורך צלי אע"פ שאינו חשוב כרותח לאסור במגעו מ"מ ציר הנוטף ממנה על הגבינה אסור דציר חשוב רותח שהרי אינו נאכל (בלא) מחמת מולחו. ג. ודבר מלוח שאנו חושבין אותו כרותח היינו דוקא בזמן שהוא לח מחמת המליחה מבחוץ אבל נתייבש אינו חשוב עוד כרותח ולאסור במגעו או מה שמניח עליו או תחתיו ואפילו הוא לח עתה מחמת שהודח אינו כלום רק שאינו לח מחמת המליחה דאדרבה ההדחה מעברת הלחלוחית והמלח, וכ' בא"ז שאפילו יש זמן מרובה קצת שנמלח ועדיין הוא לח ויש לחלוחית במלח וציר שעליו, יש לחושבן כרותח עד שיהא יבש וניכר לעינים שאין בו לחלוחית. ד. ובשר שאינו מלוח שנפל לתוך חלב צונן שאינו מלוח או לתוך איסור אחר צלול שאינו מלוח הבשר מותר וכן החלב מותר כי ההיא בר יונה דנפלה לכדא דכמכא ושרי רבינא לפי שהכותח לא היה מלוח דאם הי' מלוח הגוזל היה נאסר לפי שהוא חשוב כרותח ובולע הכותח שהי' לח אצלו דהא דאמרינן טהור מלוח וטמא תפל מותר היינו משום שהמלוה אינו מפליט התפל אבל אם לחלוחית מוציא אצלו בולעו אבל אחרי שלא נמלחה לא הגוזל ולא הכותח כל הצורך לא הי' צריך רק הדחה. ה. ואם הי' צלי אפילו הי' צונן הי' בולע שפיר איסור לח שסמוכה אך שאינו אוסר כ"א כדי קליפה ואי אית ביה פילי פי' בקעים אפילו הוא חי אז הכל אסור ולא סגי בקליפה, וה"ה שאר בשר צלי שנפל לתוך איסור צלול או שנטף עליו אפילו שניהם צוננים צריך קליפה ואי אית ביה פילי כולו אסור ולא נאמר שאני בר גוזלא דרכיך [אי סבירא לן דחי פילי אוסרות בו קצת תימא דלא קיימינן דייקינן בשום בשר אי אית ביה פילי בשעת שמניחין אותו בכלי לשרות לצורך הדחה קמייתא מן הדם בעין שעליו ואפילו דם דקליש שאני משום דחוזר וזב מפילי] ובס' התרומה כתב ג"כ דאית ביה פילי כולי אסור קאי נמי אחי ורש"י פירש דקאי אצלי וכן א"ז פכ"ה כתב דחי אית ביה פילי אסורות בו והרא"ש פכ"ה הביא ג"כ דברי ספר התרומה אבל כתב דלכאורה משמע דקאי אצלי: ו. הנה פרשנו דין חמין ע"י מליחה אבל אם חמין הן מחמת שנתבשלו או נצלו אין להן דין טהור מלוח וטמא תפל אלא דין אחר התלוי בפלוגתא דרב ושמואל