לדוד אמת עד

בו אם יסרהב אחד מהם לשתות ובתוך כך יבין דבפה"ג רגילין לומר ותו לא שאל"כ היה אומר להם קידוש גדול של ליל' כמנהגם עכ"ל וכ"כ הר"ן. וזה. חידוש גדול דאע"ג דרב אשי ביום שבת אינו אומר קידוש של לילה ובודאי שכך היה מנהג מקומו דרב אשי ועכ"ז אם במחוזא היו אומרים גם ביום קידוש של לילה היה אומר להם כמנהגם ולא די שלא היה מערער עליהם לבטל מנהגם אלא שהיה אומר גם הוא כמנהגם ומכ"ש שאין לערער על מנהג רומ"א שאומרים ז' ברכות שנית במסירת הכתובה ואפשר לומ' דאע"ג דמהסוגיא נר' כדפירשו רשב"ם והר"ן כמבואר מ"מ אינו מפורש בהדיא בש"ס ומש"ה לא אייתו מינה. והנה מסוגיא זו ודברי רשב"ם והר"ן הנז' נר' לכאורה דיש מקום להביא ראיה למה שנחלקו כמה אחרונים בסי' תפ"ט אף מ' ששכח לספור. עומר לילה אחת דהדין הוא דבשאר ימים סופר בלא ברכה אם יכול להיות ש"ץ להוציא אחרים והרב פר"ח וסייעתו פסקו דאינו יכול להיות ש"ץ דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הרבים י"ח והרב מ"ק וסייעתו חלקו ע"ז דמחוייב בדבר הו אלא דאיתרע ביה מילתא והרי הכא דרב אשי לא הין אומר ברכת קדוש ביום ועכ"ז אי הוו אמרי במחוזא היה אומר ולא קרינן ביה אינו מחוייב והוא מכ"ש במי ששכח עומר דהכל רב אשי מעולם לא היה אומר ברכה זו ומנהג מקומו שלל לאומרה ובודאי שאם במקומו היה אומרה הוי ברכה שא"צ ועכ"פ במקום שאומרים אותה היה אומרה וכ"ש זה ששכח העומד דהא דאינו אומרה עתה הוא משום ששכח דוקא ובכגון זאת מחוייב בדבר קרינן ביה דומיא דמי שיצא דקי"ל דמוציא משום ערבות ושאני ההיא דאמרו בירושלמי דבן עיר אינו מוציא לד כרך דההיא טעמא משום דביום זה אינו מחויב כלל וכמ"ש הר מקראי קדש והראי' מהא דקדושא רבה דכתב הר"ן דהי' אומר לברכת לילה כמנהגם והרי הר"ן סבר דבן עיר לא יקרא לבן כפר שאינו מחויב והביאו הרב פר"ח ולדידיה איך רב אשי היה אומר הברכה כמנהגם ומוציאם דהם מחוייבים שכך נהגו אלא מוכרח דכיון דגברא בר חיובא רק דחכמים שבעירו לא סבר הכי וממנו לא יבצר מחוייב בדבר קרינן ליה ויש לדחות ולצדד עוד בזה ובסוגיא פסחים הנז' כמה צדדים וגם בדברי תשובת