לדוד אמת עג

ועתה ראיתי להפר"ח א"ח סי' תצ"ו במנהגי האיסור ס"י שכתב בתוך דבריו וז"ל בוכ"נ מהא דאמרי' ס"פ כצ"מ אמתניתין דר"ש אומר בנ"ר א"ל רבא בר חנן לאביי הלכתא מאי א"ל פוק חזי מאי עמא דבר ומילתא דפשיטא דרב"ח כבר ידע המנהג וא"כ בודאי דהכי הלכתא א"ו ס"ל דאע"פ שנתפשט המנהג כך אפשר שלא יהיה מכוון להלכה ולהכי שאל הלכתא מאי והשיב לו שבזה אזלינן בתר המנהג שהוא מכוון להלכה עכ"ל ומשמע מדבריו דסבר ה' ז"ל דהא דקא' ליה פוק חזי כו' כונתו דכן הלכה וא"כ הוי נפסקה הלכה הפך מ"ש אני בעניי. וזאת אשיב חדא דהרי מצינו גברא רבה הרב הגדול מהרח"א במ"ק שחולק על הפר"ח וכתב וז"ל י"ל דהיינו מה שהשיבו פוק חזי כו' ואף שהוא הפך הדין אין בידינו לבטל המנהג עכ"ל הרי דהרב ז"ל מפרש פוק חזי כו' אף שהוא נגד הדין כו' וא"כ אין זה בסיג פסק הלכה דאדרבה הגם דהוי הפך ההלכה אמרינן פוק חזי כו'. ונהירנא שראיתי בס' שבלי הלקט ח"ב כ"י סי' ע"ו שהביא תשו' רבי' יהודא בן רבינו קולונימוס בשמו ובשם כל גאוני מגנצא ושפירא לק"ק רומה ששאלו דהיה מנהגם דהיו מברכין בנשואין ז' ברכות פעם אחרת בלילה בשעה שהיו מוסרין הכתובה לכלה ואז מתייחדת עם החתן וקרא עליהם ערער חכם א' שהיו ברכות לבטלה שכבר ברכו ז' ברכות ביום ועל זה השיבו להוכיח למערער שלא יפה עשה לערער על מנהג קדום שנהגו והביא ראיות על זה ובכלל מייתי הא דידן וגריס הכי א"ל רב פפא לאביי הלכתא מאי א"ל פוק חזי מאי טמא דבר וכתב עלה הא למדת דבענין ברכות אזלינן בתר מנהגא עכ"ד ומזה מוכח דסבר רבינו יהודא וכל קדושים עמו אינו פסק הלכה אלא שנהגו כך וכך היא המדה דבענין רכות אזלינן בתר מנהגא ומ"מ כראה דלא שמי' איפסק' הלכתא. יש להעיר על הגאונים הנז' אמאי לא מייתו ראיה מהא אמרינן פ' ערבי פסחים דק"ו ע"א רב אשי אקלע למחוזא ז"ל לקדיש מר קדושא רבה הבו ליה סבר מאי ניהו קדושא בה אמר מכדי כל הברכות כלן בפה"ג אמרי ברישא אמר פה"ג ואגיד ביה חזייה לההוא סבא דגחין ושתי קרי אנפשיה חכם עיניו בראשו ופי' רשב"ם וז"ל ואגיד ביה האריך לדעת