לדוד אמת סז

לפניו הס"ת שילוהו עד ההיכל וכל המגביה ס"ת והגולל והאוחז עץ החיים כולן ילכו אחר הס"ת שכל זה הדור לס"ת. (ד) (ויש מי שכתב דלא קפדינן ללותו כל מי שעובר לפניו ויש טעם בדבר והוא כפי פירושו ע' בארך בס' מו"ק סי' קמ"ט) (ה) (ה) י"א שיביאו התנוקות לנשק לס"ת כדי לחבבה בעיניהם ולזרזן למצות. (ו) ביום שיש ס"ת לא יחלוץ תפילין עד שיחזרו ס"ת למקומו: ב ב הולכ' ס"ת להב' יהי' דרך קצר' וכשיחזירנו להיכל יהי' דרך ארוכה: ג אין לאחר ס"ת כל כך חוץ למקומו: ד נוהגין לעכב ס"ת בפורים עד אחר קריאת המגיל' וסדר קדושה ואם יש מילה מלין בין קס"ה למגילה וטעם יש בדבר דהדר קבלוה כו' וכתיב ליהודים היתה אורה זו תורה וששון זו מילה

ה אין לעכב הס"ת בתיבה בסוכות עד שיתפללו מוסף ואח"כ אומרים הושענות ומקיפין התיבה ששם הס"ת אלא מחזירין ס"ת למקומו ומתפללין מוסף ואח"כ מוציאין ס"ת ומניחין בתיבה הס"ת לומר הושענות ולהקיף (וע' לעיל סי' ד' סעיף י"ב וי"ג): וביום ש"ת נהגו להקיף עם ס"ת כמו שמקיפין בלולב. ובהרבה מקומות מקיפין ז' הקפות. (ב') המנהג בח"ל בערי טורקיא"ה להקיפן אחר גמר כל התפלה. (ג') בעה"ק ירושלים ת"ו נהגו להקיף הס"ת בעת שמחזירין הס"ת להיכל קודם מוסף ומנהג נכון הוא. (ד) בשנה אחת היו חולים הרבה מן הקהל ולא עצרו כח להתעכב עד שיקיפו הס"ת והיו רוצים שיתפללו מוסף קודם כדי שיזכו החולים להתפלל מוסף עם הצבור ואח"ך יקיפו הס"ת הבריאים הדין עמהם ואין לחוש בשביל פעם אחת לשנות ההקפות מעת לעת לזכות את הרבים שהיו חולים שיזכו להתפלל מוסף עם הקהל. (ה') בעה"ק חברון ת"ו נהגו להקיף הס"ת בליל מוצאי י"ט שכך נהגו מקדם קדמתה מימי רבנן קשישאי קדושים אשר בארץ החיים המה זצ"ל והיה הדבר קשה לחכמי דורינו זלה"ה. ונמצא כתוב בס' הכוונות של מהר"ש ויטאל שהעיד מהרח"ו זצ"ל שרבינו האר"י זצ"ל היה מקפיד מאד לעשות בליל מוצאי י"ט ז' הקפות שלימות זולת ההקפות שלמות של יום ש"ת עכ"ד ובכן נתגלה דמנהג עה"ק חברון יסודתו בהררי קדש. (ו') שם בס' הכונות כתוב לעשות הקפות בשחר ובמנחת י"ט ובליל מוצאי י"ט ח) ראיתי להרב החסיד המקובל המופלא