לדוד אמת סו

יהא לנו ר"ח אדר ראשון. ובשני יאמר אדר שני. ויש נוהגים לומר בראשון סתם ובשני ואדר

סימן כה ברכה למלך ושאר הכרזות

א אחר קה"ת אומר הנותן תשועה למלכים כו' ומברך למלך המושל במחוז ההיא: ב יש מי שכתב דיזכיר נשמות קודם אשרי (ונ"ל שאין לחוש לזה ויכול לאומרם אחרי אשרי כמ"ש בבר"י סי' רפ"ד): ג המנהג שקודם ג' רגלים מתנדבים ג"פ ויש שנוהגים כן בי"ט עצמו בראשון או בשני או בי"ט אחרון: ד יש מי שערער על מה שנוהגי' שעושי' הסכמות וכותבי' בכתב והשמש או ש"ץ מכריז מתוך הכתב ובזה יש קצת זכות אבל הש"ץ הקורא מהכתב מי מדליק וכן מה שמתנדב איזה יחיד נרא' אסור ויש מי שמתיר וכבר נהגו כן בכל תפוצות ישראל כמעט ועיין לעיל סי' ה' סעיף מ"ז: ה מותר להכריז בשבת על אבידה ועל גניבה ויש מכריזין על הקרקע הנמכר שכל מי שיש לו זכות יבא ויגיד וא"ל יאבד זכותו וכן מכריז השמש הרוצה בית או חנות וכיוצא יבא אלי ואודיעהו ע' בר"י סי' ש"ו. (ב) יש מכריזין יין בשבת וסכום מקח לקדוש וכן מכריזין לפני ניסן יין לבן למצה ודברים המזומנים תדיר שיש בהן תקון מדינה אף שבכל פעם הם פרטיים צ"צ מיקרו ושרו בשבת ו נהגו להתיר חרמי הקהל בשבת. (ב) מי שנידוהו בחלו' מותר להתיר לו בשבת. (ג) החכם רשאי לנדות בשבת לכבודו וכן לנדות למי שחילל שבת שרי, (וי"א דדוקא למחלל שבת שרי ולא לכבודו עיין ברכ"י סי' ש"ו אות ט"ו)

סימן כו החזרת ס"ת להיכל

אל אין הצבור רשאין לצאת מבהכ"נ עד שיצניעו הס"ת וב' או ג' שיוצאין ל"ל בה (ב) אם מצניעין ס"ת בבית אחר ואין לבהכ"נ אלא פתח אחד צריכין הכל להתעכב בבהכ"נ עד שיצא הס"ת תחילה וילכו הם אחריו עד מקום שמצניעין אותו ואם יש ב': פתחים יכולים לצאת קודם שיצא הס"ת בפתח האחר ובלבד שילכו אחר הס"ת וילוהו למקום שמצניעין אותו. (ג') במקום שמצניעין הס"ת בבהכ"נ בהיכל מלוה לכל מי שעובר