לדוד אמת סה

לברך עד שיצא מהצרה לגמרי כגון חולה עד שילך על בוריו וכן עד שיעלה מן הים לגמרי אף שבא לנמל ומתעכב שם. (ב) מי שהולך ממקום למקום ודרך הלוכו עבר בעיירות גדולות לא יברך שם הגומל עד שילך למחוז חפצו עי' בר"י: ו דוקא על הני ד' יברך אבל אם כפל עליו כותל או ניצול מדריסת שור או אם גנבים באו לו או נפל מן הסולם לא יברך ברכה זו כתקנה אלא יברך בלא שם ומלכות (עיין ברכי יוסף סימן רי"ט ומח"ב שה וסי' רי"ח): ז חולה בכל חולי שעלה למטה וירד מברך. (ב) מי שיש לו קדחת שלישית או רביעית אף שמזיע ומתרפא אין לבר' בין קדחת לקדחת אף שהיה מסוכן מהקדחת ונתרפא עד שיתרפא לגמרי והחום ההוא ילך הליכה בלא חזרה ויגרשהו וילך עיין מח"ב שם סי' רי"ט. (ג) בכל מין חבוש בצאתו מברך אף שהוא על עסקי ממון וכיוצא עיין בר"י ומח"ב: ח מנהג בכל ספרד לברך הגומל כשהולכין מעיר לעיר מיהו בפחו' מפרסה אינו מברך ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר אף בפחות מפרסה מברך: ט נהגו כשהולכים בים מהעיר לכפרים שלא לברך וכן נהגו שלא לברך אם הולכי' ביבשה אם המקום קרוב אף שהו' יותר מפרסה י אין לאב לברך על בנו קטן ועיין בר"י ומח"ב) (ב) קטן מברך ברכת הגומל ובפרט אם הגיע לחינוך ע' בר"י וכן הסכים מו"ק: יא נשים חייבות בברכת הגומל ותברך בפני נשים ואיש אחד: סימן כד הכרזת ר"ח א שבת שלפני ר"ח מכריזין ר"ח ואומרים נוסח יה"ר כו' הכתוב בסדורים. וגם לפני חדש אב מכריזין. זולת ר"ח תשרי שאין מכריזין דכתיב בכסה ליום חגינו (ב) החזנים שלפני חדש אב אומרי' מחדש חדשים כו' בקול קינה ומאריכים בזה לקונן כל הנסח לא יפה עושים לעורר בשבת בכי יגון ואנחה ובמקום זה יותר טוב שיבכו ויקוננו בט"ב באמת כראוי ויתעוררו כפי חיובנו על חילול שמו ח"ו וחילול תורתו וגלות השכינה חיו כמה מאות שנים בעוה"ר אי איישר חילי אבטליניה קול המצ"ר לישראל בש"ק. ובפרט שהראשונים ביטלו במקומותינו הקינות בשבת: ב בשנה מעוברת בשבת שלפני ר"ח אדר יכריז בס"ט