לדוד אמת סד

שנהגו שאין מפטירין עד שיעלה החתן ואז מפטירין הפטרת השבוע והפטרת החתן: כז ר"ח ניסן שחל בשבת מפטירין הפטרת שבת החדש וכן בשבת שקלים שחל בר"ח קורין הפטרת יהוידע כח טעמים להפטרות המועדים עיין לפנים

סימן כב דיני מנהגים אחר קריאת ס"ת

א נהגו שהעולה נודר לצדקה או לש"ץ ופוסק כך וסך (ב) יש ללמוד זכות על מי שבירך שאומרים כללי להבא: ב נוהגים לומר השכבות למתים והמת קודם יזכרוהו קודם בין מת בעיר בין באה שמועתו ואם יש במקום שמתאבל עליו אף שהוא אחרון הוא קודם אף שמת אח"כ: ג נהגו לומר השכב' לאנשים בלה"ק ולנשים בתרגום: ד יש מי שכתב שההשכבות ענין רחוק לשכר וקרוב להפסד ומטעם זה וטעמים אחרי' (חוץ ממ"ש ה"ה) הצנועים מושכין שלא לעשות השכבות לקרוביהם: היש שקרא תגר על הש"ץ שקורא ההשכבות בכתב ויש כמה מנהגים בענין ההשכבות בזמן אמירתן וכיוצא נהרא נהרא ופשטיה (ועיין סי' כ"ה סעיף ב')

סימן כג דיני הגומל

א צריך לברך הגומל בפני עשרה ותרי ומנייהו רבנן. (ב) בעל הנס מן המנין) מ"ק דג"ן ע"ב ויש ט"ס בדברי ה"ה. (ג' אי לא שכיחי רבנן לא יניח מלברך. (ד) נהגו לברך אחר קה"ת שיש שם עשרה (ה) אם ברך בפחו' מי' יחזור לברך בפני י' שם ומלכות: ו אין ס"ת מעכב לברך הגומל. (ב') אם עולה לקרות בתורה יברך אחר קס"ת ואם לאו יברך בהולכת ס"ת לתיבה או בחזרתו להיכל. (ג) אם בא מן הדרך יום ב' טוב שיברך לפני עשרה ולא ימתין עד יום ה' שעוברים ג' ימים. (ד) העשרה יהיו יושבים והמבר' עומד. עיין בר"י ושיורי ברכה סי' רי"ט. (ה) המנהג לברך הגומל לחייבים טובות כו' אף שאין נסח הש"ס כן. עיין בר"י: ג הנכון שלא לאחר ג' ימי' ואם איח' יש לו תשלומין לבר' כל זמן שירצ': ד ד' צריכים להודות חולה חבוש בבה"א יורדי הים והולכי מדברות ואם נתחייב בארבעתן אינו מברך כ"א ברכה אחת לכלן ה אין