לדוד אמת ו

קרוב והשהיה הלא מזער לית לן בה: יב הוצאת ס"ת שני ביו"ט לקרות בקרבנות אינו אלא מנהג ואם טעה וקרא בס"ב במקום אחר א"צ להוציא ולחזור ולקרות (וע' סי' ט' סעיף י"א): יג אין להם כ"א ספר מוטעה יש אומרים שקורין בו ויש קורין בו בלא ברכה. והנכון שלא להוציאו כלל. (ונהגו לקרות בחומש. ועיין לקמן סי' ח' סעיף כ"ט)

סי' ב' דיני מצות ס"ת

א נהגו למכור המצות בשבתות וימים טובים, ב' מנהג כשר ונכון למכור מצות אור יום הכפורים בשבת שלפניו כדי שיאמרו כל נדרי בזמן הראוי וכן נהגו פה ליוורנו יע"א ג' בזמן מכירת המצות טוב וישר שלא לשוח בבית הכנסת וילמוד מזמורים אם בעל נפש הוא ודי בזה: ב מקום שנהגו למכור המצות בכל חדש ואעפ"כ מוכרים אותם ברגלים וחל רגל בשבת קונה המצות ברגל זוכה במצות ס"ת במנחת הרגל שחל בשבת (כ"כ ה"ה מתשובת הכנה"ג ואין ראיותיו מכריעות וכ"ל שזכה במצות ס"ת במנחת שבת שהוא רגל קונה המצות בחדש וכן ראיתי שנהגו באיזה עיירות): ג אין להתקוטט בעבור שום מצוה. ב' אם רב קנה מצוה יכול איזה אדם להוסיף עליו דבמצות אין חולקין כבוד לרב דקרוב אדם אצל עצמו כנ"ל ממ"ש שיירי סימן תר"ח. ג' נהגו באיזה קהלות שמי שאשתו נכנסת בחדש התשיעי לעיבורה קונה מצות פתיחת שערי' באותו חדש והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת: ד הלוה לא יכבד למלוה בשום מצוה משום לתא דרבית: ה חלה בעל המצוה אין יכול לבא לקהל משוי שכיח במקום שאין מי שקונה החסרונו' ג' אם קכה מצוה לשנה ועקר דירה יכול למוכרה ונתת במתנ' ואין קונה החסרונות מעכב: ו קנה מצוה לשנה ומת אין יורשיו חייבין לשלם אלא לפי חשבון ימים שעשה מורישם המצוה (כן הוא דעת ה"ה וכנ"ל) ואם יש מנהג ינהגו כמנהגם. ז שנים שקנו מצות יחד והתנו ביניהם מי שאינו בב"ה יטול חבירו במקומו ומת אחד מהם בטל התנאי (מהר"י מברובא הביאו שיירי סוף סימן קנ"ג ויש ט"ס בדברי ה"ה): ח קונה המצוה בעזר' ביוצר ושלח לאוהבו לעשות המצוה בעל החסרונות מעכב