לדוד אמת נד

שיטה הב'. ג' אם גמר בסוף שיטה מניח מתחילת שינה שניה כשעור הריוח ומתחיל לכתוב פ' סתומה מאמצע שיטה נמצא פ' פתיחה מתחלת בתחילת שיטה לעולם וסתומ' מתחלת מאמצע או סוף שיטה לעולם להרמב"ם. (ג) ה"ה אם נזדמן לו בשיט' תחתונה שבסוף הדף שלא נשאר אלא מעט או שגמר בסוף שיטה מניח שיטה עליונה שבראש הדף שאחריו חלק ויתחיל לכתוב הפ' פתיחה בשניה להרמב"ם. (ד) ולהרא"ש אם הניח פנוי כשעור בתחילת שיטה ומתחיל הפרשה מאמצע שיטה דלהרמב"ם הוי סתימה להרא"ש היא פתוחה. ואם מסיים בסוף השיטה או שאין שיעור ומתחיל בראש השניה להרמב"ם פתוחה ולהרא"ש סתימה. (ה) ירא שמים פ' פתוחה יסיים פרש' שלפני' באמצע שיטה ויניח חלק כשעור ט' אותיות ויתחיל בראש שיטה שתחתיה. ופ' סתומה תמיד יסיים פ' שלפניה בתחילת שיטה ויניח חלק כשעור ויתחיל לכתוב בסוף אותה שיטה עצמה ובזה כשר אליבא דכ"ע ולא ישנה מהצורות הנז' לעולם

ב פ' סתומה שעשאה פתוחה או פתוחה שעשאה סתומה פסול עד שיתקן שיגרור כפי הצורך ויכתוב כראוי (ע' בר"י י"ד סי' ה"ה ע"ר): ג ביום שמוציאין ב' ס"ת מותר להוציא ס"ת אחד שהוא כ' הפרשיות כדעת הרמב"ם. והב' שהוא כתוב כדעת הרא"ש וכן בשאר שינוים וס"ת אחד נכתב כסברא אחת והשני כסברא אחרת מותר להוציאם שניהם ביום שמוציאין ב' ס"ת כיון שאין קוראי' בבת אחת בשניהם ד הסופרים שנזהרו בכל הפרשיות לצאת י"ח הרמב"ם והרא"ש ובשירה עושין כרמב"ח לא עשו כהוגן וצריך לתקנם פרשיות השירות שיהיו ככ"ע. ויחידי סגולה שיש להם ס"ת ופר' השירות דוקא כהרמב"ם יתנו לסופר לתקנם שיהיו גם פרשיות השורות כר"מ: ח הסופרים נהגו סלסול להניח שיטה אחת שלימה קודם אז ישיר וכן ג"כ בסוף השירה שתהא השירה ניכרת מלפניה ואחרי' ואין דבר זה מעכב. ובין בתחילה בין בסוף אם הפסיק ונתן ריוח שיעור המכשיר לפ' פתוחה סגי ואם לא הניח ריוח שיטה קודם פ' ותקח מרים פסול עד שיתקן ויצמצם סוף השירה עד שיניח ריוח בשיטה אחרונה שיעור ט' אותיות ואז כשר שנעשית פ' ותקח פתוחה כמשפטה והא עדיף מלסלק