לדוד אמת נב

וניכר רשומה לכל א"צ תנוק ואות ה"א שבשם שנשתנה מראיתה יש להקל להניחה כמות שהיא כל שאינה נראית כאות אחרת: סי' מו דיני בדיקה ע"י תינוק

יב כל אות שיש בה ספק מביאין תינוק דלא חכים ולא טפש ואם יכול לקרותה כשר (ב) לא מהני תינוק אלא היכא שאנו מסופקי' באות אז התינוק גלוי מלתא אבל היכא דפשיט' לן דאין האות כצורתה כגון יודי האלף שאינן נוגעין בגופה ומ"ם סתומה שלא נתחברה מכל צדדיה וכיוצא פסול ולא מהני תנוק: יג אם אנו רואין שהאות כשרה ותנוק קרי לה בענין שהי' פסול משגחינן ביה (כ"כ ה"ה מהשיירי ונ"ל דבשבת אם אירע שהש"ץ בשעת קס"ת נסתפק וקרא לתנוק וקרי לה לאות אחרת ושוב בא חכם וראה שהאות כשרה ע"פ הדין וכיוצא בזה לא משגחינ' בתנוק ואין מוציאין ס"ת אחר כי הסברא הפך הרב וראי' מב"ש יש לדחות ובשיירי סיים בסי' כ"ד דאפי' לקולא לא משגחינן בתינוק והו' סותר הקודם ולא נודע ע"מ רומז ונר' שהוא דילוג סופר וע' ש"ע סי' ל"ב דין כ"ה ובחול יתקנוהו ואכמ"ל) (ב) ה"ה כ' דצ"ע דמדברי ה' המאירי נרא' דאע"ג דלא נשאר שיעור האות בשום חלק דמועיל תנוק ע"י צירוף דמרן ס"ל הכי ומ"מ רפיא בידיה שלא ראה לא' מהאחרונים שכ"כ עש"ב לכאורה תמהני דלא זכר מ"ש הוא עצמו לעיל סי"ד סעי' ו' דהמ"י חלק על המר"א זאבי שהוכי' מד' ה' המאירי להכשיר בתנוק ע"י צירוף ומרן כוותיה והרב הנז' חלק דליכא מאן דמכשר כל שלא נשאר בחלק שלמעלה שיעור אות ע"ש ועיניך תחזינה במ"י שהאריך הרבה והרי דעל מבוכה זו ישבו והביאו הוא ז"ל וניכר קצת שמסכים עמו ואכמ"ל

יד כשמראין לתנוק וכסו מה שלמעלה ער אותה תיבה ומאי דלקמי' לא בעי לכסויי ויש מי שכ' דאם אינו פרשת השבוע אלא פ"א לא בעי כסוי כלל (וכ"כ ה"ה מגט פשוט ויד אהרן חלק עליו ואין דבריו מוכרחים ע"ש ומיהו יש תינוקות שזוכרים מאשתקד ולכן יכסה מה שלפניו בכל פרשה שיהיה)

טו בנפסק האות יש מי שכתב דיכסו מה שיש מהאות אחר ההפסק עמ"ש ה"ה ועמש"ל סעיף י"ג:. טז אם התנוקות