לדוד אמת נ

שהג' ראשים יודין המה ש"מ שראשיהם שוין (ואין סימנם זי"ו כדב"ש) וכ"מ שם שיש לה מושב רחב לא חד שציורה ג' יודי"ן בתוך כ"ף או בתוך כעין קשת. מו"ק: ת צריכה להיות כמו דלת ממש וירכה יהי' כמו דלת הפוכה ויהי' סוף ירכה כנגד סוף גגה ורגל מין יהי' קצר ויהי' רגל שמאל נוגע למעל' לגגה ואם אינו נוגע פסול (ב) בספרדית הוא כמו ריש וירכה במו ואו הפוכה ומתעקמת למט' לצד שמאל ולצד ימין כלפי ראשה מו"ק (ג) נמצא בס"ת גג התיו ארוכה למלא' שיטה וגגה יוצאה מרגל השמאלי כלפי חוץ כל שמשתנה צורתה פסול וכן בקוף תיו הא שהאריך גגן ויוצאין מרגל השמאלי כלפי חוץ יגרר ויכתוב רגל השמאלי בסוף גגן ואם הה' היא של שם יניחנו כך: (ד) ומטעם זה דאיכא מאן דמכשר בשבת אם אירע זה בקס"ת לא יוציאו אחר ואח"כ יתקנוהו כמש"ל באות קוף. (ח) השינוים שיש באותיות בין הספרדים והאשכנזים יש סמך לכלם בסתרי תורה מהרח"ו משם האר"י זצ"ל. (ו) ראוי לש"ץ להיות בקיאין בתמונת האותיות שאם יהי' איזה שינוי בס"ת ירגיש ומצות דרבים היא שיקראו בספר כשר ולא יהיו ברכות לבטלה

סי' יד דיני נקב קרע טשטוש

א יהי' הקלף שלם שלא יהי' בו נקב שאין הדיו עובר עליו דהיינו שלא תהי' האות נראית חלוקה לשתים ואף שהנקב נראה נגד השמש אם אינו נרגש בקולמוס בדיעבד כשר. נקב קטן כחודה של מחט וכשמעביר עליו הדיו נסתם שאין האות נחלקת לשנים אינו נקרא נקב וכשר ואם הוא גדול שהאות נראית בו חלוקה לב' פסול: ב ניקב רגל פנימי של הא צריך שישאר כמלא אות י': ג וכן ניקב רגל הימיני של הא אם כשאר ממנו שיעור אות קטנה דהיינו יוד כשר וא"ל פסול (ב) ה"ה אם נפסק קצת עוביו של רגל הימיני ונשאר חוט דק כמו ואו או יוד דקה כשר (ג) שיעור א"ק הוי גם לאותיות פשוטות כמו ו ז ן שאם נשאר מלא אות קטנה דידי' כמו וי"ו קטנה או נון קטנה וניכר יפה שהיא ו או ן כשר