לדוד אמת מט

והרגל שבה דק למעל' כמו למט' אלא שבאמצעיתו הוא קצת עב וכן כל רגלי האותיות השמאליים דקין הן למעל' בתחלת יציאתן במקום דבוקן בראש האותיות כמו בתכליתן, ובתמונ' ראשונ' מוכח במג"ד שציורה ר ן מו"ק. (ג) אם נמצא בס"ת ק' שרגלה הארוך באמצע הגג ה"ה הביא מחלוקה הרדב"ז וגן המלך. (ונרא' דבשבת אם נמצא זה בס"ת לא יוציאו אחר ויש לסמוך על גן המלך וכך נוטין דברי כנה"ג ואליה רבה סי' ל"ב ס"ק מ' אבל אח"כ יתקנוהו לצאת י"ח הרדב"ז ובית דוד כנ"ל) (ד) ק' לשמצ' בקמיהם וק' העומדים על הפקודים פ' נשא כ' מהר"ם אייזינשטיין בביאוריו לסמ"ג שקבלה איש מפי איש להגיע הרגל לגג וכ"כ בתקון ס"ת ישן ובס' תאגי אך לא נהגו כן הסופרים ולא נמצא בספרי כ"י הקדמונים מנחת שי נר' פשוט דהגם דלא נהגו כן אם נמצא ס"ת שכ' כן הוא כשי' ולא תגע בו יד (ה) ס"ת שרגלי הקופין דבוקות לגג יגרור כל הרגל כלו ויתקן ואין לחוש למנומר. יכין ובעז ח"א סי' כ"ד עש"ב ר תמונתה עגולה וגגה ארוך וירכה קצר: ש ראש הראשון כמו יוד שפניה מעט כלפי מעל' וראש האמצעי תהיי כמו יוד לא כמו זיין וראש הג' תהי' כמו זיין וצורתה שתהי' ראש האמצעי דבוק לצד שמאל למט' באופן שיהיו ג' הראשי' מחוברי' למט' במ"א ועומדי' על רגל א' כמו הקוף והריש ולא תהי' מושבה רחב רק חד שאין לה מושב ואם נגעו הראשים זב"ז פסול וכן ראש השלישי אם נפרד מופה שנרא' כמו עין יוד פסול (ב) בספרדי' הגו' נמשך מהראש הראשון סמוך לסופו באלכסון מעט או בקצהו בשפוע כעין ואו עקומה קצת לפניה למטה וכן הראש השני שוה ממש בתמונתו ובמשך ארכו שמשפע לפניו ריחוק שוה למעל' ולמט' באופן שיגיע ירך הב' עד מקום חיבור ראש הג' למט' כנגדו הירך הא' עומד מסיי' למט' ברחוק ממנו כרחוק הראשים זמ"ז ואח"כ ימשוך מושבה מתחתיהם מן הא' עד הג' באופן שיהי' לו רוחב מעט. אבל לא כשיעור רחב הג' ראשים. ולא יהיו הג' ראשים מחוברים למט' במ"א כ"א הב' שואלים לבדם מדובקים כא' כנגד האויר שבין ראש האמצעי והשלישי על זוית צרה אבל מקום דבוק הא' למט' במושבו אינו כן אלא עגול מעט. והמושב אינו ישר מאד וכמ"ש במג"ד