לדוד אמת מב

צריך שיהיה לה זוית למעלה שיהי' כדל"ת וכן למטה עקב עב ועוקצה מלאחריה שיהי' במקום ראשה של וי"ו (בספרדית אין לה עוקץ חד למעלה לצד ימין אדרבא היא עגולה מעט בחוץ לצד אחד כעין רי"ש אבל יש לה זוית בפנים ודיבוק ירכה למטה במושבו קרוב לקצה ימין אך לא בסוף רק המושב עובר תחתיה מעט כעובי קולמוס לצד ימינה. אבל גם להרדב"ז בס' מגן דוד צורתה דו): ג תמונתה שתהיה נראית כמין נו"ן כפופה וע"כ צריך שתהי' ירכה משוך עב אל הגוף ומה"ט לא ירד רגל ימין הרבה (עיין ב"י שיש שינוי לשון וכתב בס' מו"ק למג"ד צורתה וי ולס' תמונה ז ו כדברי ברוך שאמר): ד תמונתה כשני ווין סגורים על כן צריך עקב טוב לצד ימין ואינו די שיהיה לה זוית חד ויהי' העקב כנגד ראש האחת והעוקץ שעל פניה כנגד ראש הוי"ו השני ויהי' רגלה ארוך וגגה קצר שאם יהי' רגלה ארוך מגגה יהי' דומ' לכ"ף פשוטה והוא פיסול גמור (בספרדית אין הרגל פשוטה בשפוע לימין אלא שוה כגגה) ה תמונתה כמו דל"ת ויו"ד וצריך שלא תהי' עגולה כרי"ש ויש לה זוית מאחריה כמו דל"ת והיו"ד תהי' כנגד סוף הגג ולא באמצע (ב) ואם האריך גג ה והרגל כתב באמצעיתא פסול ודוקא שהאריך הגג יותר מדאי אבל אם מעט אין קפידא ואם ה זו משם הוי"ה אף אם האריך יותר מדאי לא יגע בו יד ובשאר תיבות יגרר הרגל שמאלי מהמקום שנכתב ויכתבנו בסוף הגג (ועיין מכתב לדוד יו"ד סי' ל"ו והנמשך נודע ביהודה י"ד סי' פ'). (ג) רגל פנימי של ה"ה שלא נשאר ממנו כמלא אות יוד פסול וכן ברגל הימני ולא מהני תינוק. (ד) אם נפסק קצת עוביו ונשתייר חוט דק כמו וא"ו או יו"ד דקה כשר. (ה) לא תהי' נקודת הה' התלויה בה רחוקה מגגה יותר מעובי הקולמוס ולא תהי' סמוכה לגג עד שאדם בינוני לא יוכל להכיר החלק שביניהם ברחוק אמה וסגי באדם בינוני שיכירנו היטב מעל ס"ת שעל גבי התיבה כשהוא

קורא

(ו) בספרדית הרגל הימין ישרה כשל דל"ת ובאשכנזית פשוטה לאחריה ג"כ כדלת. והנקוד' התלויה הוא קו קטן פשוט. עב מעט באמצעיתו ואינה עקומה כלל צורתה דו וכן למגן דוד ולמצת שמורים די ועוקץ היו"ד העליון יהא דק מאד שיראה כנוגע