לדוד אמת ד

שנולד בנו ראשון כשיש ב' הולכין אחר חשיבות האדם להקדימו

יא יש להם תקנה שכל שבת קורין בס"ת א' הן מספרי הקהל או מספרי היחידים והמדליק שיש לו ס"ת דוחה ליחיד שנוגע לו להוציא ס"ת שלו בשבת ונהגו הקהל להדליק בכמה שבתות מכללות הקהל ומוציאין תדיר הס"ת של הקהל והיחידם טענו כי זוהי סיב"ה שאין קורין בס"ת שלהם לעולם באותם שבתות הדין עמהם ויש לפשר ביניהם שיזכו היחידים שס"ת שלהם יקראו בהם באותם שבתות לעיתים רחוקות לפתות

יב יחיד שהחזיק שיקראו בס"ת שלו ואח"כ קנו הקהל ב' ס"ת יקראו הקהל בס"ת שלהם שבועיים ובס"ת של היחיד שבוע

יג יחיד רגיל במצות ונאנס או העני ונתנו הק"ק המצוה לאחר ואח"כ העשיר ורצה שיחזורו לו המצוה. אם בשעה שנתנה המצוה לשני היה סיפק ביד הראשון לתת כמנהג ולא חפץ בה והו' עצמו נתנה לשני או הק"ק מדעתו איבד זכותו אבל אם כשניתנה לשני לא היה סיפק ביד הראשון לתת עתה שהשיגה ידו חוזר למצותו. (ב' מי שזכה באיזה כבוד או מצוה בק"ק אין מעבירין אותה הימינו אם לא שיש טענה נגדו ואפילו בדבר דמזמן לזמן קאתי. אא"כ נתברר שמחל ונתיאש. (ג' אפילו אם המחזיק ע"ה אין מסלקין אותו כדי שיזכה ת"ח. (ד' ונראה דאם לא היה חכם בקהל ונתנו קריאת עשרת הדברות לזקן אחד ואח"כ לקחו הקהל חכם אחד והמנהג בעיר שחכם הקהל קורא עשרת הדברות בזה וכיוצא זוכה חכם הקהל ואין לזקן שום חזקה כנ"ל (ה' אין זה אלא במעבירין לגמרי ממנו המצוה והכבוד אבל אם אחד רוצה לזכות גם הוא במצוה והראשון יעמוד במצותו אין הראשון מעכב (עיין ארח לצדיק א"ח סי' ט"ו (ו' אין ירוש' במצו' כשהחזיק בחנם אבל אם קנאה במעות לזמן זוכים בה יורשיו

יד רוב יחידי הק"ק שרצו להשאיל ס"ת לקהל אחר אף אם אין פרנסים בקהל כופין המיעוט שמוחין בידם

טו מי שבידו מינוי או מצוה והשליכה אחרי גוו קנסינן ליה שלא יחזור לה.