לדוד אמת לט

והתנוק קורא אותה ה"ה יגרור הרגל ואין מועיל להפרידה: יט נמצאו אותיות דבוקות כל גובהו של אות אם לא נשתנה צורת האות יגרור ושפיר דמי: כ ב' ביתין הסמוכים בתיבה אחת שנדבקו בתחתיהן ונפסדה צורת האות למראית העין שאינה נכרת יגרר הרגל הב' ויחזור ויכתבנו: כא אם נמצאת טפת דיו תוך האות ואינה נכרת האות אין תקנה לגרור הטפ' ועי"כ יהי' ניכר האות דהו"ל חק תוכות ופסול (ב) אם נפלה טפת שעוה על האות או בתוכה ואין נכרת האות יכול לגרור השעוה ולסלקה ואין כאן חק תוכות (לשון שהבי' ה"ה מהגמ"א אינו והוא לשון פר"ח סי' קכ"ה ס"ק ט"ו). (ג) בב' וה' אם סילק השעוה שמצא בקריאת ס"ת כשר. אבל כשהשעוה עליה והוא מכוסה הס"ת פסול עד שיסלקנה. (ד) אם נראית האות כי השעוה דקה מן הדקה לא מפסיל ס"ת (ה) בשבת דאסור לסלק השעוה אם האות מכוסה שאינה נראית מוציאין ס"ת אחר (ו) אם השעוה יבשה שיכול לכפול הגויל וע"י כן תפול השעוה יש מי שכתוב שמותר לעשות כן אפי' בשבת (כ"כ ה"ה משבות יעקב ח"ב סי' ד' ולזה נוט' מעיל צדקה סי' כ"ה אך פנים מאירות ח"ב סי' קפ"ט אוסר לעשות כן בשבת ומקיים דברי הב"ח. ויש להחמיר. מיהו נר' דהמקל לא הפסיד דרבו המתירין שבות יעקב מעיל צדקה יד אהרן סי' ש"ס ה"ה וגם מר וקציעה סי' ל"ב התי' בשבת כשנתייבש שידחוק באצבע מאחורי הס"ת ועי"ז תוסר השעוה ע"ש שיש להשיב בקצת דבריו ומבואר לרואה תשובת פרח שושן כלל ב' סי' ב' והאחרונים הנז' ואכמ"ל) (ז) אם בשבת ידע שיש טפות שעוה בפרשיות אחרות כל שבסדר היום ליכא שרי לקרות בו, מר וקציעה שם ושו"ת מעיל צדקה סי' הנז' והגם שמדברי איזה אחרון משמע לאסור, נראה להקל): כב רגל כ' פשוטה שמגיע לסוף הקלף ואיכ' מוקפת גוי' דפסול רשאי לגרר קצת מידי דהוה אנדבקו אותיות זו לזו והפרידן דכשר: בג אם נתעבה גג או ירך אות ע"י ריבוי דיו אם נמצא כן בב' וה' כדי שלא להוציא ס"ת אחר יתקנהו לחזור לעשותו רק כקולמוס ואין כאן חק תוכות שאם מניחו כך בלי גרירה כשר וכן כשקוץ קטן כל דהו יוצא חוץ לאות ואינו משנה צורת האות כלל ותינוק קורא