לדוד אמת לז

ד אם תיבה אחת נראית כב' תיבות מלמעל' אבל מלמט' כראי' כתיבה אחת כל שאנו רואים לפי ראות עינינו לפי שיעור הרחק הסופר תיבה זו שלמעלה נראית שתי תיבות אף שלמטה נראה תיבה אחת פסול. וכן שתי תיבות שלמט' נראית תיבה אחת אף שלמעלה כראות כב' תיבות פסול (כ"כ מורי הרב ס' גט מקושר דע"ג ולא זכר מדברי האחרונים שהביא ה"ה שסוברי' כן) ומיהו יש לסמוך בזה על תינוק דלא חכים ולא טפש (פרח שושן והסכי' עמו ה"ה): ה ושם אדנות הבא בסו' שיטה והי' מקום מרווח והאריך מושב הנו"ן עד סוף השיטה וכתב היו"ד בסוף השיטה כלפי סוף משך הנו"ן אם תינוק יקראה תיבה אחת אע"ג דיש ריוח למעלה כשרה ואם לאו פסולה ובשם אדני אם יקרא התינוק בב' תיבות אין לו תקנה אלא שיחליף היריע' או יקדור ע"י נקב: ו אם ראש הלמד נכנסת לתוך חלל הריש ודומה כקוף או לתוך הדלת ודומה לה"א פסול ולא שייך כאן תינוק ואם נכנס ראש הלמ"ד באויר ה"א או רי"ש צריך תנוק (כמש"ל אות ג' ומ"ש בית דוד י"ד סי' קל"ה דדעת מרן להכשיר דיעבד איכא מ"ד דגם דעת מרן לפסו' בדיעבד כמ"ש אליה רבה סי' ל"ב סקמ"ה ובכה"ג דפליגי בדעת מרן וגם יש פוסלין בהדי' אין נרא' להכשיר כ"א בתינוק): ז אם נחסר אות א' סוף תיבה ותלה אותה הסופר בין השורה אין לומר דהו"ל כאלו האות כתוב בשורה ואין הפסק דהרי חזינן שהם ב' תי': ח צריך כל האותיות שיהיו מוקפות גויל ואם רגל הכף פשוטה או נו"ן פשוטה וכיוצא מגיעין לסוף הקלף בלי הקף גויל מתחילתו פסול ואפי' ארוכה יותר מהראוי לה כל שלא היתה מוקפת גויל פסול ט מנהגנו דאפילו בדבוק אות לאות שנמצא בשבת וי"ט מוציאין ס"ת אחר ואין חילוק בין קריאת ס"ת בשחרית או במנחה או בב' וה' דבכל קריאה אם נמצא דבוק מוציאין ס"ת אחר ג י צריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האות ולא יגעו זה בזה ואי אינם נוגעים בגוף האותיות או נוגעים זב"ז פסול ואם הס"ת כתבו מומחה כשר דיש לתלות שנפרדו או נגעו אחר שכתבן ולא ידביקם בסוף האות כי אם באמצע האות ובשעת דבוקן יזהרו שלא יפסידו צורת אות ע"י דבוק פוסל בעצמה או בהדבק לחברתה. (וע' שו"ת זכרון יוסף