לדוד אמת לא

ארורים שבתבא אין מפסיקין בהם ז פ' תשא קורין עם הלוי כל פ' העגל עד ומשרתו יהושע והטעם כי בני לוי לא היו בעשיית העגל ונהגו לקרות בקול כמוך מן ויתן אל משה ככלותו עד ויחל משה וכשמתחיל ויחל חוזר וקור' בקול רם עד ויפן וירד משה וכשמתחיל ויפן חוזר וקורא בקול נמוך עד ומשה יקח את האהל וחוזר וקורא בקול רם ערד עד סוף הפ' וכן נוהגים פ' בהעלותך לקרות בקול נמוך מן ויהי העם כמתאוננים עד והמן כזרע גד. וצריך כשקורא בקול כמוך שיהא קול הנשמע לצבור שאם לא ישמעו הצבןר אינם יוצאים י"ח קריאה: ה בתענית צבור קורין ויחל בשחרית ומנחה אפילו אינו בב' וה' וכן כשהצבור גוזרים תענית על כל צרה של"ת נהגו לקרות ויחל והיכא שמתענין הצבור לשוב בתשובה איכא פלוגתא ונהרא נהר' ופשטי': ט קורין ויחל לכהן עד אשר דבר לעשנ' לעמו ומדלגין וקורין לב' וג' מן פסל לך בין בשחרי' בין במנח': י שותק הש"ץ בעוד שהקהל אומרים י"ג מדות בקול רם וחוזר וקוראן: יא בחה"מ של סוכות בח"ל ביום ראשון של חה"מ כהן קורא וביום הב' ולוי קורא ביום הג' וישראל קורא ביום הג' והעולה ד' קורא וביום הב' וביום הג'. ובא"י אין קורין בכל יום כי אם פרשת היום כי ביום ב' שהוא ראשון לחה"מ כהן קורא ביום הב' והג' עולים אחרים כ"א חוזר וקורא ביום הב' וכן ע"ז הדר' בשאר הימים:. יב שמיני חג עצרת שחל בשבת בא"י שקראו וזאת הברכה בשחרית קורין במנחה שבת פ' בראשית: יג יום ש"ת מוציאין ג' כפרים בראשון קורין וזאת הברכ' עד על במותימו הדרך החמשה עולין שהם חובת היום והמוספין לכבוד החתנים ואח"כ קוראין לחתן תורה שהוא המסיים וקורא באותו ספר עצמו מתחלת הפרשה עד סופה ואח"כ קוראין לחתן בראשית וקורא בספר שבידו מבראשית עד אשר ברא אלקי' לעשות ואח"כ קורא המפטיר במוסף היום בספר ג' שאוחז ביד החתן המסיים. ויש מקומות שנוהגים להוציא ס"ת ד' לחתן מסיים וקורא בו ושרי משום ש"ת (כ"כ ה"ה והפר"ח ס"ל דהרי גברי בתרי ספרי אף בחד עניינא אף בעלמא שרי וע' בר"י סי' קד"ס) ויש נוהגים לעשות חתן ג' והוא חתן מעונה ומוציאין ד' ספרי' א' לחובת היום וג' ספרים אחרים לג' חתנים. וקורין הה' עולי