לדוד אמת כג

(ב) אם שמעו הפרשה מהש"ץ מלה במלה וכן בימיהם שהיו מתרגמין יש מי שכ' דיוצא י"ח קריאת שנים מקרא וא' תרגום (ויראה דאין לסמוך על זה). (י) הש"ץ יכוין תמיד להתחיל ולסיים בדבר טוב וטובת ורעת גוים לא מיקריא טובה או רעה וכן לא יסיים במי שעשה מעשה רע וכשקורא הש"ץ ברכות וקללות לא יכוין לברך או לקלל א'. (ב) ש"ץ שאחר שקרי ג' פ' מפרשת ויהי אחר הדברים האלה ותשא ראה טעות בס"ת שתיבת וחטאתי הי' כ' וחטאת לאלהים חסר י' ולא רצה להפסיק שהו' כמדבר בעדו וקרא פסוק ד' ואח"כ בס"ת ב' חזר פסוק ד' שקרא בס"ת הפסול. יפה עשה ואין לערער עליו יא שבת האזינו שיש שמח' בק"ק והעולים הרבה לא יזלזלו בהפסקו' הזי"ו ל"ך שתקנו חכמים ואפי' שיש פירושים כבר נהגו כפירוש הרי"ף והרא"ש ואין לשנות ולכן יקראו ששה בהזי"ו ל"ך ומששי ואילך מן ויבא משה עד לרשתה עד המשלים והמשלים יקרא מוידבר ה' עד סוף הפרשה (ב) ר"ח טבת שחל בשבת וצריך להעלות עולים הרבה יחלק הש"ץ הפרשה עם הששה וישלימנה ושאר העולים יחזרו לקרות ממה שכבר קראו והז' יקרא בסדר ר"ח. (ג) יש לש"ץ להזהיר שלא להפסי' במ"ב מסעות דפ' מסעי שהם כנגד שם מ"ב: יב יהא זהיר שלא להפסיק בקללות של בחקותי אלא יקראם לקורא אחד ומתחיל בפסוקים שלפניה' ומפסיק בפסוקי' שלאחריהן ונהגו שלא להפסיק גם בקללות של תבא (ב) אם נמצא טעות באמצע התוכחות מוציאין ס"ת אחר וגומרין (ע' מ"ב סי' רפ"ב): יג יזהר הש"ץ שלא ישייר בפרש' פחות מג' פסוקים מפני היוצאים וכן לא יתחיל בה פחות משלשה פסוקים מפני הנכנסים ואין חילוק בין פרשה פתוחה לסתומה ופרשה שאין בה רק ב' פסוקים מותר להפסיק שם ויש חולקים (עמ"ש אליה רבה): יד אם נמצא ס"ת מוטע' ומוציאין ס"ת אחר וקורין ממקום שפסק למנהגנו אם לא נשתייר לקורא אלא ב' פסוקים או אפי' א' אין קורין לו אלא מה שנשאר וליכא למיחש: טו (אם טעה ש"ץ וסיים ב' פסוקים לפני פרשה ועבר ובירך ברכה אחרונה א"צ לחזור ולקרות עוד. אליה רבה). (ב) כשקורא עולה אחר יקרא ב' פסוקים מפ' וג' מפ' האחרת ולא יקרא ג' למפרע. (ג) פרשה שבאמצע פסוק כגון בריש פ' פנחס מותר לסיים