לדוד אמת כב

נקודות בדבר שאינו משתנה הענין אין מחזירין אותו אבל גוערין בו (ו) אם אינו מי שיודע לקרות בדקדוק ובטעמים אפ"ה יקראו בתורה בברכה והיינו שאינו טועה בטעות שמשתנה הענין אבל אם יטעה בטעות שמשתנה הענין כגון זכר זכר וביוצא ואין שם יודע להחזירו אין מברכין בתורה שם ואין מפטירין בנביא: ב כל תיבה שהיא קרי וכתיב מחזירין אותו ואם מסרב מנדין אורו ומורידין אותו: ג פ' בהר הנכון היא אחוזתם בחירק ודלא כהרב חזקוני. (ב) אוי מי יחיה משמו אל חסר וב' תיבות (ע' מח"ב רפ"ב). (ג) פ' קרח צריך לקרות ברית מלח עולם היא ואם קרא הוא צריך להחזירו ע"ש: ד הש"ץ אסור לסמוך עצמו בתיבה בעת קריאתו בס"ת ואפילו להשען קצת ובדיעבד יצאו הצבור י"ח קריא'. (ב) אפי' בעל בשר לא התירו אלא סמיכה קצת אבל אסו' לסמוך הרב' שיעור שאם ינטל הדבר יפול. (ג) הסבור אין צריך לעמוד בעת שקורין בתורה ויש מי שכתב דיעמדו בשעה שהקור' אומר ברכו וברכות התורה ואין המנהג כן. ויש חסידים העומדים מתחילת קריאת ס"ת עד הסוף: ה אם כל הצבור עומדים בעת קריאת י' הדברות אינו נכון ואם איזה יחידים עומדים לית לן בה ולפמ"ש בריש מח"ב דהאר"י לא שאני ליה בין יחיד לצבור א"כ אפי' יחיד לא יעמוד אמנם יש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים ו נכון שיעמדו ג' בקריאת התורה העולה לימין ש"ץ וא' לשמאלו וכן המנהג פשוט בעה"ק ירו' ת"ו. (וכן בכמה מקומות) וכשהש"ץ קורא בתורה יעמוד אחר אצלו. (ב) אין נכון להעמיד אצל הש"ץ אחד קורא בחומש בטעמים בקול רם והש"ץ קורא אחריו. ובלחש מותר לומר הטעמים: ז אין הש"ץ רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור ואפי' יש מכוונים ומאריכין באמן צריך להמתין עליהם וצריך להמתין על כל העוני' והכא לא סגי ברוב עונים: ח אסור לש"ץ לקרות אפי' אות א' שלא מן הכתב והקרי והכתיב שאני דהוא הלכה למשה מסיני: מ ש"ץ קורא והעולה לא יקרא בקול רם אלא קורא בנחת באופן שלא ישמיע לאזניו. ויש למחות באותן שקורין הפ' בקול רם בשעה שקורא ש"ץ שיקראו בלחש ולא ישמיעו קולן בעת קריאת התורה בצבור. וצריך להיות שומע קה"ת ולשתוק.