לדוד אמת כא

להוסיף יותר מששה בספר א' ולבסוף אחר קורא בר"ח והמפטיר בחנוכה וכיוצא: עד נמצא הס"ת פסול שמנהגנו להוציא ס"ת אחר ומתחיל ממקום שפסק ואינו מברך לפניה אלא לאחריה אם קפץ העולה ובירך לאחריה יקראו אחר לקרות בס"ת הכשר ולא זה שקפץ ובירך בס"ת הכשר משום שיש להסתפק קצת אם יברך לפניה: עה יש נוהגין דביום ש"ת קורין ד' וה' ילדי' כאחד לס"ת וא' מברך לכלם שעומדין שם עמו. ויש שפקפק דאין לקרות ב' אף בשמח"ת: עו הס"ת יהי' פתוח לגמרי בשעת הברכה והעולה יהי' פניו נגד הס"ת ולא יסתכל בשעת הברכה בכתב אלא בחוץ:. עז מי שהיה בשביה שנתים ימים וכשיצא בא לגבול ישראל ולביהכ"נ וקראוהו לס"ת לא יברך שהחיינו. וכן מי שהי' חולה מעיים חדש ימים ולא הניח תפלין כשמניח לא יברך שהחיינו ואפי' מי שלא הניח תפלין מעולם וכן בסיום ספר ונשואי בנו ולידת נכדו הראשון (וכן כתבתי בעניותי במחזיק ברכה סי' רכ"ג אות ז' וע' עוד מ"ש שם): עח כל דבר שבקדושה בעשרה ואם התחילו בעשרה והלכו מקצתן יגמרו השאר וכן בקריאת הס"ת יגמרו כל חובת היום בז' עולים אף שלא נשארו עשרה עט הקונה ס"ת לעצמו כשיתנהו בהיכל יברך שהחיינו על פרי או בגד חדש ויכוין לפטור שהחיינו של הס"ת אם נתחייב ויש נוהגים בשעה שקורין בס"ת החדש ומעלין את קונהו לס"ת שלובש בגד חדש ומברך שהחיינו. אך אין לברך שהחיינו ולא הטוב והמטיב על הס"ת לא יחיד ומכ"ש קהל שקנו ס"ת כיון דיש מחלוקת וספק ברכות להקל פ בן שנעש' בר מצוה יברך האב כשקורין אותו בס"ת ברוך שפטרני מעונשו של זה בבא שם ומלכות

סי' ז משפט קריאת ס"ת לשליח ציבור

א ש"ץ לא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה. (ב) צריך להפריד בין הדבקים כמו ק"ש כגון בין תיבה שתחלתה כסוף תיבה שלפניה ולהפסיק בכל אלף שאחר מם וכיוצא. (ג) צריך לחתוך הדברים ולא לומר בהלעטה והחמירו רז"ל בזה. (ד) טעה אפילו בדקדוק א' מאותיות אף שאינו משתנה הענין מחזירין אותו. (ה) ומיהו בדיקדוק טעמים או