לדוד אמת טז

להעלותו לס"ת וחזר וקרא לשמעון וקפץ ראובן ועלה פטור לכ"ע ראובן, ואם יש אומדנא דבעת שנדר לראובן להעלותו אלו ידע ששמעון שם לא היה אומר לראובן אז אם קרא לשמעון וקפץ ראובן ועלה ודחפו שלא ישמע הברכה חייב ראובן (כ"כ ה"ה ויש מקום לזכות לראובן דהוא סבר דזכה ואין כאן מקום להאריך): טל מי שקנה שלישי ומת ובא בנו לזכות בו ומוחין שאינו ראוי לעלות ג' להקדים לזקנים ות"ח טוב שהצבור יתקשרו עמו לסלק זכותו או יתנו דכשעולה ת"ח וזקן יעלה אחריהם: מ כשעולה לס"ת יעלה בדרך שהיא קצרה ממקומו לתיבה ונכחו יצא דרך ארוכה ואם שתי דרכים שוין יעלה דרך ימין וירד כנגדו: מא לא ירד מהס"ת עד שיעלה אחר ויברך וטוב להמתין עד שיקרא ג"כ האחר וירד בין גברא לגברא,: מב עולה ויורד שהם שוים במעלתם יכבד היורד לעולה לס"ת ויתעכב עד שיעבור ההולך לעלות לס"ת: מג קראוהו לעלות ורוצה ללבוש טלית אין לבדוק הציצית משום טורח ציבור: מד יש נוהגים שגם הש"ץ אינו עולה לס"ת מעצמו עד שיתנו לו רשות (כן המנהג ברוב המקומות): מה קהל שיש בו שמח' ועלו כלם לס"ת ועדיין לא באה החברה יש מי שמתיר שיעלו העולים שעלו כבר ויברכו אף אם עתה קורין מה שקראו כבר וכן ש"ת שהולכים בכל הק"ק ועולים בפ' ולאשר אמר כמה פעמים שפיר דמי ויש מי שאוסר: מו אם המנהג לקנות קריאה ראשונה בבראשית ויש כהן שם יצא ואם לא רצה לצאת עם כ"ז יעלה ישראל הקונה העליה זו ראשון ויקרא במצותו כמנהג: מז יש ללמד זכות על הש"צ הקורא בשבת מתוך הלוח מי מדלי' בשבת הבאה וכן הפרנס המסדר העולים מתוך הכתב וכיוצא: מח קורא מעומד ואפי' לסמוך עצמו הש"ץ או העולה אסור ואפי' להשען קצת אסור, אא"כ הוא בעל בשר וכיוצא. (ב) בדיעבד אם קראו והם סמוכים עלת' להם הקריא', (ג) מי שהוא זקן או חולה או בעל בשר וצריך להשען טוב שיסיר המפה שעל התיבה וישען בעץ: מט אין אדם א' קורא בב' ספרי הורה משום פגמו של ראשון אבל ג' גברי בג' ס"ת כגון ר"ח טבת שחל בשבת אינו פגם. (ב) אם העלהו לקרא בס"ת ג' או ד' ואפי' סמוך כל שאחריו קראו בספר ההוא